הפעם אני מעדיף לחסוך מכם את ההרצאה על ההדדיות בין משחקי מחשב להוליווד ועל כמה שהתוצאה גרועה מכיוון שזו לא בדיוק הפעם הראשונה שהרצאה כזו נעשתה והגיע הזמן להפסיק את זה, כי פשוט נמאס.
אבל אני מתקשה שלא להגיד שהמשחק X-Men 2:X2: Wolverine's Revenge לא יוצא דופן, פשוט מפני שהוא מבוסס על סדרת ספרי קומיקס ישנה בשם אקס-מן.

לזיכיון אקס-מן ישנה היסטוריה ארוכה מאוד, כי היא אחת מסדרות הקומיקס הותיקות ביותר שעדיין מופיעות באופן קבוע. הכל התחיל אי שם בשנות השבעים הקצת-פחות-עליזות-משנות-השישים-העליזות, כאשר נהגה הרעיון הגאוני של חוברת קומיקס המבוססת על חבורת מוטציות שכל העולם שונא אותן. עלילת הסדרה, שכללה ממשלה שמתערבת בעסקי הפרט וכוחות על בהחלט הושפעה מהמלחמה הקרה שהתרחשה באותן השנים בין ארצות הברית לבין ברית המועצות, אך עם הצלחת הסדרה והעובדה שהסדרה נשארה גם אחרי שברית המועצות קרסה, הסדרה עדיין שמרה על מסרים חשובים של שוויון והקשבה לאחר ולשונה.

אך בניגוד לרוח הסדרה, במשחק אנחנו נשחק את הדמות שמבלה הכי מעט זמן בהקשבה לאחר ולשונה- לוגן, הידוע גם כוולברין, הוא הפרא של חבורת אנשי האקס, שבזכות יכולת ריפוי מהירה מאוד הוא שרד ניסוי סודי ובלתי חוקי שבו הושתל בו שלד מלאכותי מאדמנטיום, המתכת שלא נשברת. כתוצאה מכך לוולברין יש בנוסף לבשר שמתרפא בשניות גם שלד שלא ישבר ומשום מה, גם להבים שקופצים לו מהידיים. יש לו גם חוש ריח חד, אבל היכולת שלו להריח אנשים בחדרים אחרים היא לא מה שעשתה אותו דמות כל כך פופולארית בקרב קוראי הסדרה.

ועכשיו אני מגיע לתלונה הראשית שלי- כי כאשר ל- Marvel יש כזה קלף מנצח ביד, משחק מחשב בכיכובו של אחד מגיבורי הקומיקס והקולנוע האהובים ביותר, והתגובה הראשונה שעולה בראש לשמע ההצהרות על החידוש שהמשחק יעורר בז'אנר ושאר ההבטחות באוויר היא "למה שהם יבטיחו את זה, אם ממילא המשחק יצא כל כך גרוע?"

אולי נתחיל מכך שאחת הסיבות לכישלון המשחק (בלי קשר לעובדות החיים ולחוקי מרפי), היא שהחברה בה פותח X2: Wolverine's Revenge היא לא אחרת מאשר Marvel. אמנם הייתה לה הצלחה לא מעטה עם משחקי המכות שהיא הוציאה לפני מספר שנים, אך עדיין- חברה שעושה ספרי קומיקס היא לא חברת פיתוח למשחקי מחשב! נא להפריד, יש הבדל קל בין איור דפים לבין יצירת מודלים תלת מימדיים!

X2: Wolverine's Revenge מתיימר להיות משחק פעולה מגוף שלישי. בדרך כלל במשחקים מסוג זה אנו נעזרים בכלי-נשק או באומנויות לחימה שונות כדי לשתול את אוייבינו כמו פרחים באדמה, אך בוולברין המצב שונה. כאן מתחילה אחת מבעיותיו הרבות של וולברין, ואולי אף אחת הגדולות אשר פוגמות באיכותו של המשחק, אני מדבר על מערכת הלחימה.

כאמור, וולברין מתיימר להיות משחק שעיקרו הוא פטירת העולם מאנשים רעים, אך במציאות המרה והקשה, הוא מאוד רחוק מלהגשים את חלומו הרטוב ולהיות אחד מהמוצלחים בתחום הקרבות, שכן מערכת הלחימה במשחק היא אחת החלשות והלא מעניינות שנוצרו במשחקי מחשב אי פעם. הבטיחו לנו התגנבות, קומבואים ומה לא? אבל כרגיל, מה שהובטח זה דבר אחד ומה שמקבלים זה...את מה שהובטח, רק באופן מעוות ומעצבן.

אומנם כל ההבטחות בסופו של דבר קוימו, אך הביצוע שלהן הוא מאוד חלש ומשעמם. התגנבות הבטיחו לנו, קיבלנו. אבל השאלה היא איך קיבלנו אותו? התשובה היא פשוטה בהחלט, קיבלנו את הגיבור האהוב עלינו שעכשיו יודע להצמד לקירות ולבצע מהלך התגנבות אחד ויחיד. בנוסף לכך, מנגנון ההתגנבות חסר כל אתגר והיגיון, כאשר אויבים לא יכולים לשמוע אתכם מחסלים את חבריהם, אבל כן יהיו נקודות שבהן משום מה תפרוץ האזעקה ללא קשר לפעולות השחקן.
כן, על פעם כאשר אתם הולכים בשקט מאחורי היריב, אתם יודעים מה הולך לקרות, שוב וולברין יוציא את טפריו החדים להפליא וישפד בהם את אויבו, אותה אנימציה כל פעם, שוב ושוב עד שאתם מעדיפים כבר לוותר על הקטע ההתגנבותי.