במשך השנים האחרונות נעשו מספר ניסיונות להביא סדרות טלויזיה לעולם משחקי המחשב והקונסולות (חלקם גרועים, וחלקם גרועים יותר...),
בין הנפגעים העיקרים מהתופעה היו חמשת חברי המשפחה הצהובה המוכרת ביותר בעולם, "משפחת סימפסון".
אבל היום, באמצעות שילוב גאוני של המשחקיות הכיפית של ג'יטיאי וההומור המצויין של משפחת סימפסון, יש לנו משחק שמאיים לשבור, ואולי בעצם עושה זאת, את כל הסטיגמות הקיימות, ולהביא למעריצי הסדרה קצת נחת.

כשטומי פגש את הומר

מה קורה שלוקחים את העולם של טומי וורסטי, "גיבור" ג'יטיאי וייס סיטי, ומוסיפים לו את הציבעוניות הזוהרת והמוכרת של העיר ספרינגפילד? ויותר מכך, שמחליפים את התפקיד של טומי באדם שמשמש כמודל דוגמה לילדים ברחבי העולם, כמו למשל הומר סימפסון (הי, האיש היה בחלל, זכה בגראמי והציל, בפוקס אמנם, את העולם כמה פעמים טובות).
ממשוואה פשוטה, אך גאונית זו מקבלים משחק מלוטש בעל הומור מעולה.
למעשה, זהו המשחק הראשון שמציג את ספרינגפילד בשלמותה, כל אזור בעיר, החל ממרכז העיר הסואן, וכלה בנמלים מלא באזכורים מהסדרה. כל דבר מה-Monorail ועד למפעל הגרעיני שבו עובד הומר מוצגים בצורה מרשימה, צבעונית ומלאת חיים.

Mega Man Mania.... באזז קולה....

עלילת המשחק מתחילה בפירסומת ל"באזז קולה", שעושה לא אחר מאשר אליל ילדי ספרינגפילד, הרשל קרסטופסקי, שמוכר יותר בתור קראסטי הליצן.
כאשר הומר שומע על הקולה החדשה, והבלתי רעילה לאף אחד(עד כמה שידוע למפרסמים...), הוא מחליט כמובן לרוץ למכולת השכונתית ולבדוק את המוצר.
בדרך לקוויק אי מארט(אחרי "טוטוריאל" מעולה בהנחיית בארט סימפסון), הומר שם לב לדברים מוזרים: אנשים מתחילים להעלם, ווואנים שחורים מתחילים להופיע בכל פינה ומצלמות שנראות כמו דבורים מתחילות להופיע גם כן. כמובן שהומר מתחיל לחקור(מיד לאחר שהוא קונה את הקולה, Mega Man Mania קולה....)
מכאן העלילה רק מתחילה להסתבך, לא נגלה לכם את הסודות הזדוניים מאחורי הסיפור, אבל נגלה לכם שעם כל דמות שתעברו(הומר, בארט, ליסה, מאר'ג ואפו) תוכלו למצוא באזורים שונים של העיר רמזים קטנים להמשך העלילה.

מ"אי קארמבה" ועד ל"דו!"

אין ספק שהחלק החזק של המשחק הוא הדיבוב, שנעשה ע"י הצוות המקורי של הסדרה בצורה מופתית. התסריטים של הדיאלוגים בין הדמויות בנויים בצורה טובה גם כן, ונותנים הרגשה של משחק בפרק אחד גדול של הסדרה.
כל הדמויות נמצאות במשחק, וכולם תורמים חלק במימוש הדגש במשחק, שהוא ההומור. אי אפשר לנהוג בכביש מבלי להתנגש בעמוד מרוב צחוק, ואז עוד לשמוע את תושבי ספרינגפילד "מברכים" אותך על נהיגה ישרה. נראה כי הדגש על ההומור הוכנס לכל אספקט במשחק, משוטטות בספרינגפילד, ועד למשימות עצמן.

רחובות של תקווה: סיפורה של ספרינגפילד

במשחק כמעט כל המשימות יתבצעו תוך כדי נהיגה, ואולי הבעיה העיקרית הטמונה בסגנון המשחק הזה הוא חוסר הגיוון במשימות. כל המשימות מסתכמות ב: לעקוב אחרי מכוניות, לאסוף דברים שמכונית מפילה, להרוס מכוניות, להתנגש במכוניות ולאסוף ממנה פרטים שנפלו ואיך אפשר בלי להתחרות במרוצי רחובות.
למרות חוסר הגיוון במשימות החיסרון לא מורגש כל כך, בעיקר בזכות כל הדברים הטובים האחרים במשחק(שאמרתי ושעוד אגיע אליהם) שמפצים על החוסר הכבד שנוצר בעומק המשחק. בעיה קטנה נוספת במשחק היא תושבי ספרינגפילד. נד פלנדרז וחבריו הם שומרי חוק, ולכן הם נוהגים במהירות נמוכה בהרבה מזו שאתם תיסעו בה במהלך משימה, ההבדל היחיד הוא שלכם יש הגבלת זמן, ככה שתמצאו את עצמכן מפלסים את דרככם בין מכוניות, עמודי חשמל, עצים ושאר ירקות.
עוד אזכור קטן לוייס סיטי - גם לספרינגפילד יש משטרה, ספק מושחטת, ספק מפגרת, אבל עדיין. אם תהרסו יותר מדי עצים, תדרסו יותר מדי סבתות שעברו במעבר חציה, יעלה "מד המשטרה" במשחק, וכאשר הוא מתמלא אתם צפויים לקצת זמן איכות של "HIT&RUN" כאשר טובי ספרינגפילד יראו לכם מהי מדינת משטרה, וירדפו אחריכם רק כדי להביא לכם קנס של 50 מטבעות (!)
אל תבנו על שומרי חוק מתוחכמים יותר מהשוטר וויג'מס ועוזריו מכיוון והמשחק לא עובד על שיטת הכוכבים בדומה לוייס סיטי.