הכל התחיל בחברה קטנה מאנגליה בשם AdventureSoft, בתחילת שנות ה- 90, תור הזהב של משחקי ההרפתקאות ("קווסטים" בלעז). שתי חברות ענק התחרו על לב הקהל, LucasArts ו- Sierra. מצד אחד, LucasArts פיתחה משחקים שופעי הומור וטירוף, כדוגמת Day of the tentacle. מצד שני, Sierra פיתחה משחקים קסומים המבוססים על אגדות ילדים וסיפורי עם, כמו למשל King Quest. המפתחים ב- AdventureSoft עלו על רעיון גאוני: למה לא לפתח קווסט שיהיה מבוסס על אגדות ילדים וסיפורי עם אבל שעדיין יהיה שופע הומור וטירוף? הערבוב הוליד, בשנת 1993, משחק מקסים בשם Simon the sorcerer. במשחק זה גילמנו בחור צעיר בשם סיימון שמגלה ספר קסמים בעליית הגג ובעזרתו מגיע לעולם קסום במטרה להציל את העולם ממכשף רשע. המשחק הצטיין בהומור משובח, דיבוב במבטא בריטי שלChris Barrie שגנב את ההצגה, גרפיקה עכשווית וצבעונית (מבוססת מנוע Scumm של LucasArts), מוזיקה קסומה ועלילה נהדרת. כל אלו הפכו את Simon בן רגע לקווסט הטוב ביותר שיצא אי פעם מממלכת בריטניה.

בעקבות ההצלחה, Simon 2 לא איחר לבוא ובשנת 1995 הוא שוחרר לעולם. המשחק זכה לביקורות פושרות יחסית למשחק הראשון אך עדיין היה פופולארי מאד בקרב קהל הגיימרים. המפלה הגדולה התרחשה בשנת 2002 כאשר המשחק השלישי של הסדרה יצא. לאחר לחץ גדול מחברת ההפצה, מפתחי המשחק שינו את כל הממשק הגרפי מדו-מימד לתלת-מימד. השינוי הדרסטי בממשק ולחץ הזמן (המשחק נדחה יותר משנתיים מהמועד המקורי שנקבע לו) גרמו למשחק לצאת טרם זמנו והתוצאה הייתה מביכה. הגרפיקה הייתה נוראית והממשק היה מסורבל. למרות שהעלילה וההומור נשארו נאמנים לסדרה עצמה, הקהל דחה את המשחק והביקורות קטלו אותו.

כיום, כנגד כל הסיכויים, חברה קטנה מגרמניה בשםSilver Style Entertainment קנתה את הזכויות למשחק, פיתחה אותו והפיצה אותו לעולם הרחב. אך האם Simon 4 עומד בסטנדרטים הגבוהים שהציבו לו קודמיו לסדרה, המשחק הראשון והשני, או שהוא דומה יותר למשחק השלישי ויתברר ככישלון חרוץ?

בימינו אנו, קשה מאד לבקר משחק הרפתקאות. דרישות קהל הגיימרים השתנו עם הזמן, משחקים יצירתיים ושנונים התחלפו במשחקים ריאליסטים ומהירים והדגש הוא יותר על היופי מאשר על האופי. אבל היה חשוב לי, בפן האישי לפחות, לבקר את המשחק הזה בעיקר בגלל קודמיו לסדרה שהיוו אבן דרך בחיי כגיימר. היום, החוב הזה נפרע.

סיימון החדש מתחיל בסרטון קצר. כבר בסרטון אפשר להתרשם מכמה דברים: האחד, ואולי החשוב ביותר ביחס למשחק הקודם בסדרה, הוא הגרפיקה המשובחת. הגרפיקה השתפרה פלאים והתלת-מימד נראה נהדר על המסך. צוות הפיתוח של המשחק עשה עבודה נהדרת ואני לא אגזים אם אני אומר שזהו הקווסט התלת-מימדי היפה ביותר שפותח עד היום, למרות שאין מבחר אפשרויות רחב לשינויים בהגדרות הגרפיות של המשחק. אבל אז, סיימון פוצה את פיו. אני חייב לציין שזו הפעם הראשונה בחיי שהתחרטתי שהשקעתי כל-כך הרבה כסף במערכת השמע שלי. הדיבוב פשוט זוועתי, אין דרך אחרת לתאר אותו. הקול צפצפני, ילדותי ולא מקצועי בעליל. בנוסף, המנגינה המתנגנת ברקע מנסה לשחזר את המלודיה הקסומה של המשחקים הראשונים ללא הצלחה מרובה. למרות היותה מנגינה נעימה ומתאימה לאווירת המשחק היא רחוקה להיות מהסוג שניחרט בזכרון.

לאחר שהסרטון מסתיים יש באפשרותינו לבחון את הממשק של המשחק שגם איתו, כאמור, היו בעיות במשחק הקודם. גם כאן ניכר שיפור משמעותי. הממשק פשוט ונוח, המצלמה נעה להיכן שהדמות מתקדמת. אין זוויות צילום מוזרות והכל ברור ונראה לעין. מצד שני, אין כבר מספר אפשרויות פעולה עבור כל אובייקט שנמצא על גבי המסך (השתמש, קח, דחוף, הסתכל וכ'ו). עבור כל אובייקט אנו נקבל רק את הפעולה שאפשר להפעיל עליו. מצד אחד, זה מבטל על שלב הניחושים (מה כבר אפשר לעשות עם החפץ הזה?!), אך מצד שני, זה מאבד מעט מהמהות של פאזלים במשחקי הרפתקאות.