משחקי מחשב הם לכאורה דברים נחמדים ומהנים שמעבירים את הזמן. הדבר האחרון שאפשר לחשוב עליהם הוא שהם גורמים לנו לשקשק בכל איבר בגופנו. בדרך כלל שכשאנחנו רוצים לפחד, אנחנו הולכים לקולנוע לראות איזה סרט נחמד, או לצפות בפרסומות ולמצוא את אלי האנה בפיג'מה של ילד בן 4. אבל בשנים האחרונות אפשר לראות יותר משחקי מחשב שהולכים על אפקט הפחד, על הרגשות שלנו. אומנם הם היו קיימים בעבר, אך בזמן האחרון הז'אנר תופס תאוצה וזוכה להרבה תשומת לב בכל רחבי העולם.

סיילנט היל 3 הוא אחד מהכותרים האלו שזוכים להרבה חשיפה בזמן האחרון, ואחרי כמה שעות של משחק מורט עצבים בכותר הנהדר הזה, אפשר להבין מדוע זה קורה. אני מגדיר את סיילנט היל 3 כעוד יצירת אומנות מבית היוצר של קונאמי היפנית. למה אני מקצין עד כדי כך? מכיוון שכותר זה עושה העבודה על הצד הטוב ביותר בכל אספקט. החל מגרפיקה מדהימה, סאונד חד ומצמרר, וכלה בתחושת פחד ומציאותיות.

בסיילנט היל 3 אנחנו נכנסים לנעליה של נערה תמימה בשם הת'ר, שמתעוררת מסיוט זוועתי. היא מרימה טלפון קצר לאביה ואומרת לו שהיא חוזרת הביתה (או שלא...). הכול מתחיל להסתבך כאשר בלש מסתורי עוקב אחרי הגיבורה שלנו, וכאשר הת'ר מנסה להתחמק ממנו, היא מוצאת את עצמה בקניון נטוש ומסתורי שאין בו אף אחד, מלבד כמה "חברים". כאשר הת'ר מתקדמת ועושה את דרכה לכיוון היציאה, היא פוגשת עוד אנשים מסתוריים ויצורים מעוררי חלחלה, שנראים פשוט מדהים.

אני רוצה להתחיל קודם כל בגרפיקה. הרבה זמן לא שיחקתי בכותר על ה- PlayStation 2 שמציג גרפיקה כזו מדהימה. כל דבר קטן בסיילנט היל 3 נראה פשוט מצוין. המודלים של המפלצות, של הת'ר עצמה, הגיבורה הראשית והמפוחדת שאותה אנו מגלמים במשחק, נעשו בצורה מעולה. כל תו על פניה של הת'ר נראה מציאותי להחריד, ואפשר להבין ולהבחין מה היא מרגישה בעזרת המבט המושלם שלה. בין אם זה פחד ובין אם זה הפתעה כלשהי.

אני נדהמתי במיוחד מאפקט התאורה והצללים. כל עצם במשחק גורם לצל מציאותי ביותר. בוודאי אתם חושבים שקונאמי ניסתה לחקות את הצלחתו של ספלינטר סל בתחום, ואתם יודעים מה, גם אם כן (היא לא...), אז היא עושה את זה בצורה מדהימה ומושקעת, אפילו יותר טובה מ- Ubi Soft.
אבל הגרפיקה לא מפסיקה פה. האנימציות גם הן נעשו בדיוק כמו שצריך. הת'ר רצה כמו נערה אמיתית, משתמשת באקדח שלה במן פחד כזה, כמו שהייתם מצפים מעלמה ללא ניסיון צבאי כלשהו.

אחרי שהפגנתי את התלהבותי כלפי הגרפיקה של הכותר השלישי בסדרה, אני רוצה לדבר קצת על הסאונד המצוין שמשלים את העבודה שעושה הגרפיקה. בדרך כלל כשתשוטטו ברחבי קניון נטוש, תשמעו רק את צעדיכם, מן שקט מפחיד שכזה, השקט שלפני הסערה אפשר להגיד... וכמו הפתגם, פתאום השקט נפסק, ומתחלף במשהו הרבה יותר מצמרר ומרתיע. תדמיינו לעצמכם סצינה מן המשחק: "אתם רצים במסדרון צר עם הרבה דלתות נעולות מסביבכם. האור הקטן שמפיץ פנס היד שלכם מציל אתכם מאפלה מוחלטת, כשלפתע אתם שומעים רעשים מוזרים ומסקרנים, כאלו שלא הייתם רוצים לשמוע באמצע הלילה. אתם מחליטים להתקדם אט אט פאת חששות כבדים, כשלפתע קופץ עליכם מפלץ מוזר שכל מבוקשו הוא חתיכה קטנה מהבשר העסיסי של הת'ר החמודה שלנו". ככה הם רבים מן החלקים שבמשחק, רק שלפעמים לא יקפוץ עליכם יצור בלתי מזוהה, שכן לא יהיה אחד שכזה בסביבה. בקיצור, המשחק גורם לפרנואידיות, שהיא גורמת לכם לסרוק כל איזור קטן במשחק, ולהציץ מעבר לכתף שלכם מדי פעם...