השלבים מתחלקים לשלושה סוגי שלבים:
המרדפים. בשלבים אלו, אתם צריכים לעבור מספר מסוים של מרדפים כדי להגיע לסוף השלב. מרדף סטנדרטי הוא משהו בסגנון- גנוב חפץ א' מקורבן ב' והבא אותו למקום ג' כדי לפתוח את השער לחפץ ד' שנשמר על ידי קורבן ה', וכולי. המרדפים מאוד מהנים בהתחלה, אך לאחר משחק חוזר ונשנה הם מתחילים להימאס, במיוחד בגלל שהדרך היחידה לפתור את רוב המרדפים היא בניסוי וטעייה כדי למצוא את הדרך הכי מהירה ובטוחה למטרה.
ההחלקה. את שלבים אלה מתחיל פינקי כאשר הוא עומד על זוג גלגיליות מאיצות. למרבה ההפתעה, עליך לנווט אותו דרך כמות הולכת ועולה של מחסומים, אויבים ונפילות כואבות לתהומות פעורים כדי להגיע לסוף השלב. בשלבים אלה גם יש אלמנט של ניסוי וטעייה, אך הדבר הכי חשוב פה הוא האינסטינקטים המהירים. אני, שחסר מעט בקריטריון זה, מצאתי את עצמי הרבה פעמים נופל לבורות שידעתי שנמצאים שם או נכנס באויבים שזכרתי את מיקומם, רק כי מהירות הלחיצה שלי לא הספיקה. שלבים אלה הם האהובים עליי, דווקא בגלל המהירות שלהם.
השלבים האחרונים הם במיטב מסורת משחקי הפלטפורמה, שלבי בוסים. בשלבים אלה אתה צריך למצוא דרך להמם את היצור ששומר על המפתח האחרון לרמה. לרוב, הפתרון הוא להגניב פצצה לאזור זה או אחר של השלב. שלבים אלה מהנים יחסית, עקב האתגר המוחי שבחיפוש הפתרון. אך לאחר שמצאת את הפתרון, לרוב לאחר חמש דקות, הם הופכים לטדיום משעמם, כי עליך לחזור על הפתרון שלוש פעמים.

רוב השלבים הרגילים בהחלט מספקים את המנה שלהם של אקשן מהיר, אך לצערי, באופן מפתיע יחסית למשחק שמיועד בעיקר לגיל היותר רך, השלבים קשים ודורשים זיכרון בנוסף לאינסטינקטים מהירים. לא רק זה, אלא גם המשחק מציב לך כמות זמן שאתה צריך לגמור את השלב לפני שהיא נגמרת, כדי לקבל בונוס נקודות קטן. חבל רק שהרבה פעמים רף הזמן הוא קרוב לבלתי אפשרי, ובמקרה אחד לפחות- באמת בלתי אפשרי. התוצאה של הוספת השעון היא שאת רוב השלבים אתה מסיים בהרגשה של כישלון, אפילו כאשר אתה מסיים שלב קשה במיוחד ורק בשלבי ההחלקה יש סיכוי סביר לסיים לפני הזמן.

אך האזור שבו המשחק באמת יוצא דופן הוא, כצאצא גאה של סדרת הסרטים, המוזיקה. בזמן שהאפקטים הקוליים הם מינימאליים וילדותיים (למרות שמאוד אהבתי את מלמולי הכעס שהרודפים עושים ברגע שהפנתר מתחבא ונעלם להם), מוזיקת הרקע היא פשוט חוויה אלוהית, לכל חובב הסרטים ולכל חובב ג'אז בכלל. מוזיקת הרקע, שמשתנה בהתאם לקורה על המסך היא ערבוב של ג'אז מהיר ואיטי, תחת השליטה הקבועה של הסקסופון באס. המוזיקה מהירה, אנרגטית, מרנינה ומרוממת. אני לא יכול להפסיק לשבח את המוזיקה, אז נחסוך ונגיד שלפעמים המשחק הוא רק תירוץ. מאז ימי Heroes 4 לא נשמעה מוזיקה כה שמימית מהספיקרים שלי.

אז לסיכום- המשחק הזה הוא משחק פלטפורמה מסוג נחות יחסית, שישעשע רק את אוהבי הסדרה ואת הילדים הקטנים שמתלהבים מכל מה שזז מהר וצבעוני מאוד. לכל אדם אחר, זהו משחק משני, קטן וקשה מדי. יש בו כמה הברקות, כגון יכולות ההתגנבות וההתחבאות של פינקי, עיצוב מעל הממוצע ומוזיקה רבת השראה, אך הם מתבזבזים על שליטה ועיצוב גרוע. שורה תחתונה- אל תקנו.