אחד הדברים החשובים במשחקים מהירים מסוג זה הוא המצלמה. ופה, המשחק נופל ובגדול. נכון שרוב הזמן המשחק נראה, נשמע ונע נהדר על המסך, ונכון שניתן לקנפג ולשלוט במצלמה אפילו תוך כדי משח,. אך היו פעמים שבהם רמת התסכול פגעה בהנאה מהמשחק. המצלמה, פשוטו כמשמעו, איטית מדי למשחק. המצלמה נוטה, לפעמים, להגיע באיחור לאזור ההתרחשות ולפעמים פשוט מחכה בצד, מה שגורם לחלק מהקרבות להתרחש, ובכן, מבלי שאתם רואים דבר. כמו-כן, המשחק ממש קשה. ישנם 4 רמות קושי במשחק, ואני יכול לומר בלב שלם, שהרמה הכי קלה לא תבייש אף אחד מהגיימרים הכבדים שביניכם.

אחד הפיצ'רים הנחמדים במשחק הוא המהלכים החוזרים. ככל שתתקדמו במשחק ותלמדו את המהלכים השונים שניתן לבצע תוך כדי הקרב, כך מחול המוות שלכם ירשים יותר. לבסוף חלקכם יגיעו לרמת מיומנות כזו שחיסול מסך עמוס במפלצות ייראה כמו יצירת אומנות סוריאליסטית של סלבדור דאלי, וכאן האפשרות לשמור ולצפות במהלכים החוזרים היא פשוט גימיק נהדר. תוסיפו לאלו את מהלכי הסיום, שניתן ללמוד במהלך המשחק, ותוכלו להתלהב מקטעי וידאו מרהיבים של שלל סוגי מיתה שונים ומשונים.

חשוב לומר, למשחק אין מצב מרובה-משתתפים. לכן, הוא נשפט עבור אורך המשחק לשחקן היחיד בלבד. ובמקרה הזה, הוא ימלא שעות על גבי שעות של אקשן חסר-מעצורים.

לסיכום, Ninja Gaiden II הוא ללא ספק משחק האקשן הכי כיפי שיש לקונסולת ה- XBOX360 להציע. הוא אלים וברוטלי, חלול מתוכן וליניארי כראוי למשחק אקשן קלאסי. אך בנוסף, הוא מהווה שדרוג וויזואלי לתבנית הקלאסית. הוא בעל קצב מטורף והוא מיועד לכל אותם אנשים שמעסו ממשחקים שלוקחים את עצמם ברצינות יתרה ומעוניינים במשחקים שהמטרה שלהם היא אחת: להרוג מבלי לחשוב יותר מדי על התוצאות. וזה כל-כך כיף.

צדדים טובים:	צדדים רעים:
מנוע גרפי מצוין, קצב מסחרר, אויבים מגוונים, אלימות ברוטלית וחסרת מעצורים, קשה ומאתגר וגולת הכותרת: נשקים מטורפים.	נפילות של פריימים מדי פעם. בעייתיות של המצלמה.
ובמשפט אחד: לולא הבעיות במצלמה ונפילות הפריימים, היה לוקח בטוח את תואר משחק האקשן הטוב ביותר לקונסולת ה- XBOX360.