מתחילת שנות ה- 80 ועד ימינו, תחום קונסולות המשחקים התפתח באופן מרשים למדי. רק לדוגמא בכדי להמחיש את ההתפתחות, עד שנת 2008, כל שיאי המכירות השייכים לתחום הבידור: מוזיקה, קולנוע ומשחקים, נשברו ע"י משחקי וידאו למיניהם.

כמובן, שתחום משחקי הוידאו מחולק למספר ז'אנרים ותתי-ז'אנרים. אך, אותם הגיימרים בינינו שחיים מקצבת זקנה בוודאי זוכרים, (במידה והם לא עד כדי-כך זקנים), שפעם, משחקי הוידאו היו דבר פשוט למדי. המשחקים של פעם היו בנויים ע"פ אותה תבנית פשוטה: היה גיבור, היו אויבים, היו בוסים לכל שלב, עלילה מגוחכת והמון נשקים מגניבים ואוצרות לאסוף. ישר ולעניין.

אבל אז, הגיעו אנשים יצירתיים לתעשייה והרסו את הכול. המשחקים עברו שדרוגים משמעותיים ונעשו מתוחכמים יותר. העלילות במשחקים שודרגו לעלילות שמתפתחות בעקבות החלטות הגיבור עם מספר אין-סופי של סיומות למשחק בודד. האזורים במשחקים שודרגו למרחבים עצומים שאפשר לטייל בהם שעות, מבלי לעשות דבר מלבד לגלות עובדות היסטוריות אודותיהם. הדמויות החלולות במשחקים שודרגו לדמויות צבעוניות ושנויות במחלוקת שהעומק שלהן וסיפור חייהן יכולים להוות, בקלות, השראה לרבי-מכר. בקיצור, משהו השתבש.

ואז, בסוף שנת 2003, יצא המשחק Ninja Gaiden וטרף מחדש את כללי המשחק. פתאום, גיימרים נזכרו כמה שהם אהבו פשוט ללכת ולחסל אנשים ללא סיבה הגיונית הנראית לעין וללא הצורך להיות אחראים על מעשיהם. נינג'ה גאיידן, שנתמך בממשק גרפי מצוין, היה פשוט משחק אקשן מושלם. ללא עלילה שנונה ומקורית, דמויות רדודות שמטרתן היחידה היא למות יפה והתקדמות ליניארית. כל אלו, הבטיחו משחק אקשן קלאסי עם גרפיקה מרשימה. עד היום, נחשב Ninja Gaiden למשחק האקשן הטוב ביותר שיצא ל- XBOX.

היום, 5 שנים אחרי החזרה המוצלחת למקורות, יצא Ninja Gaiden II ואיתו ים של ציפיות. ולכן, לא נותרה הרבה ברירה אלא פשוט לצאת, לחקור ולקוות, שגם הפעם, הדגש יהיה על אלימות חסרת הגיון ומעצורים וכל השאר, זניח.

אז כאמור, כמו במשחק הראשון בסדרה, אנחנו משחקים את ריו (Ryu Hayabusa). ריו הוא מגה-נינג'ה קטלני במיוחד שיוצא למסע הרג מסחרר בעקבות רצח אביו. אביו של ריו, כאמור, נרצח ע"י כנופיית "העכביש השחור". ואם זה לא מספיק, אליזבת', שהיא העומדת בראש הכנופייה, השיגה פסל שמסוגל להקים לתחייה מגה-שד-עצבני-במיוחד מהגיהנום. כל אלו ועוד מדרבנים את ריו לצאת למסע הנקם הרצחני הזה, עם דגש מיוחד על רצחני, ומבטיחים לנו כמויות מסחריות של אלימות ודם שיגרמו ל- GTA להיראות כמו משחק המיועד לגיל הרך.

הגרפיקה של המשחק נראית נהדר על המסך. חלקי גופות, שפריצים של דם, אקשן מהיר, יצורים הזויים, בוסים ענקיים ונשקים שהמילה מגניב הייתה מביישת אותם. כל אלו הופכים את החוויה הוויזואלית של Ninja Gaiden II לבלתי נשכחת (לעומת העלילה למשל). אך לא הכל מושלם. לפעמים אתם תיתקלו בשלבים כל-כך עמוסים באוייבים ובאפקטים שהמשחק יתחיל לקרטע, ומכיוון שמדובר בקונסולה, סביר להניח שכולם יחוו את החוויה הלא נעימה הזו. בנוסף, ראינו כבר משחקים שיצאו ל- XBOX360 שהגרפיקה שלהם מרשימה במקצת מזו שלNinja Gaiden II.