ב30 לספטמבר 1998 יצא לאוויר העולם Metal Gear Solid, סדרה חדשה בזכיון Metal Gear שהפכה לגאונות טהורה בעיני מליוני המעריצים של הידאו קוג'ימה, אבי הסידרה. המשחק נחשב לאחד מקרשי הקפיצה שהפכו את ז'אנר הפעולה-התגנבות לפופולרי כל כך בימינו, ומאוד יכול להיות שבלעדיו לא היינו זוכים לראות בימים אלו משחקים כמו Splinter Cell ואלמנטים שונים בסדרת Syphon Filter. המשחק אפשר לנו לשחק בתור ברנש מסתורי שהמגניבות פשוט נוזלת ממנו בשם סוליד סנייק, שיצא לעצור חבורת טרוריסטים מלהשמיד את העולם אם לא יענו לדרישותיהם. בחמש שנים הפך המותג "מטאל גיר" לשם קבוע בפי גיימרים כאחד מסדרות ההתגנבות הטובות שקיימות, ובכלל כמשחקים טובים בפני עצמם.
במאי 2003 הכריזה חברת Silicon Knights, שהתפרסמה לראשונה בעקבות פיתוח משחקים (כושלים) בסדרת Blood Omen, ולאחר מכן בעקבות הוצאת משחק האימה Eternal Darkness: Sanity's Requiem המצוין ל- GameCube, שהיא תפתח רימייק למשחק Metal Gear Solid הראשון, והוא ישוחרר בלעדית לקונסולת ה- GameCube ויענה לכינוי Metal Gear Solid: The Twin Snakes.
החברה הבטיחה גרפיקה משופרת אפילו יותר משל Sons of Liberty, שליטה מעולה, גיימפלי מרתק וסרטוני-מעבר עוצרי נשימה. כמו כן, נאמר כי על מנת לרצות את המעריצים המסורים, שהרי-מייק ישאר נאמן לכל אורך הדרך למשחק המקורי מבחינה עלילתית.

מבחינת העלילה, היא כמובן נאמנה למקור וקרובה אליו, כשרק שינויים קטנים בדיאלוגים הופכים אותה לשונה מהמקור.
על אתר הניסויים הגרעיניים Shadow Moses שבאלסקה השתלטה קבוצת טרוריסטים בהנהגת יוצאי יחידת-העלית Foxhound (שהיא גם יחידתו לשעבר של גיבור המשחק – סוליד סנייק), והיא מאיימת לשגר נשק גרעיני הרסני במיוחד על ערים בארה"ב אם הממשלה לא תעביר לרשותם את שאריו של ביג-בוס, חייל-על כלשהו (שהופיע במשחקי Metal Gear ל- NES ולפי השמועות יופיע גם ב- Metal Gear Solid 3: Snake Eater).
סוליד סנייק, אחד הגיבורים המגניבים ביותר שהופיעו אי-פעם במשחק ווידיאו, יוצא בהדרכת הממשלה לעצור את הטרוריסטים ולהציל את העולם.
במהלך המשחק, העלילה מסתבכת בתוך עצמה פעמים רבות (ואולי רבות מידי?), ויכולה לבלבל אפילו את המרוכז והמדויק שבשחקנים. זה לא דבר רע חס וחלילה, Metal Gear Solid הציג את אחת העלילות המבריקות ביותר שנראו אי פעם על משחק ווידאו שהוא לא מז'אנר התפקידים, וכך גם עושה בהצלחה The Twin Snakes. אנשים אשר נהנו מהמשחק המקורי, יוכלו לחזות את העתיד ולדעת כל מה שיקרה במשחק, שכן שום שינוי עלילתי משמעותי נעשה. זוהי בעצם אחת הסיבות שהמשחק הוא בעייתי בשביל אלו ששיחקו במקורי, שכן בלי שינויים רבים בעלילה, אין ממש דברים רציניים שבשבילם חייבים לשחק במשחק. לכל השאר שלא שיחקו במשחק המקורי, העלילה המסובכת תרתק אתכם למסך, ובסיום המשחק תשארו עם כאב ראש גדול ודעות שקוג'ימה הוא אלוהים, או משהו בסגנון לפחות.

ממבט ראשון, ניתן להבחין בבירור כי הגרפיקה שופרה ובגדול. אין מה להשוות בכלל בין יכולות ה- GameCube לבין יכולותיה של הקונסולה שעליה פותח במקור – ה- Playstation המקורי. המודלים שופרו ולוטשו עד שנראו ממש אמיתיים, דבר שהוא בלתי אפשרי להגיד על המקור, שבו המודלים מרובעים ומטושטשים, עד שנוצר מצב שלדמויות בקושי יש תווי פנים. לחילופין, בגרסת הרי-מייק, דברים כמו פרצופים נראים בבירור ועשויים בצורה משובחת, והסביבה מועשרת בפרטים. זה היה יכול להיות הרבה יותר טוב, אך עדיין זה לא מגיע לרמת הליטוש הגרפית של Sons of Liberty.
גם סרטוני המעבר שופרו וחודשו. רובם מכילים את האפקט הקולנועי שהפך להיות חובה במשחקים – זמן הכדור המוכר לכולנו מסרטי המטריקס וממשחקים שונים. סוליד סנייק מתחיל להתחמק מכדורי אקדח בצורה הוליוודית מושבעת, מה שדי הרתיח את האוהדים המכורים של המשחק, שחשבו כי השימוש המוגזם בזמן הכדור מוציא את כל הרעיון של מטאל גיר סוליד והופך את סנייק למן גיבור על, ובעצם למשהו שהוא לא אמור להיות. אני דווקא חשבתי שזה מוסיף גיוון למשחק, ומתח מסויים בקטעי המעבר.