במשך השנתיים האחרונות, היה ברור לי, בתור חובב משחקי אסטרטגיה, מה הולך להיות Medieval: Total War II. מניחוש ראשוני הוא הצטייר בעיני כ"השלב הבא" בהתפתחות האבולוציונית של משחקי Total War, כך שיפן יחשב כשלב א', אירופה כשלב ב', ורומא כשלב ג' (וכלל לא קשור לתקופה המשוחקת). עיני התפוצצו לכל הכיוונים כאשר הגיעה ההכרזה שהולכים לעשות גרסה ב' לשלב ב'. חוסר מקוריות? "מחסור" בתקופות מלחמה כוללות במהלך ההיסטוריה האנושית? אולי, ואולי לא...

"סיר צ'ארלס! סיר צ'ארלס! אני הוא שליחו של המלך. אדוני דורש שתוך 14 ימי לחימה, צרפת תתחנן לכניעה."
סיר צ'ארלס, אחיינו של המלך, הפך לשר הצבא והאסטרטג המשובח ביותר של ממלכת אנגליה בכל שנותיה. היחיד שהצליח להדוף את ההתקפות הבלתי פוסקות של הצרפתים על שטחי אנגליה ב- 100 השנים האחרונות ולהעביר את הלחימה לשטחי האויב. הוא הסתכל בידיו המגואלות בדם, ואז הפנה את מבטו לעבר הכוכבים.
"מסור זאת למלך", אמר הלורד,"בשם האל, אני אקח איתי כמה שיותר צרפתונים בטרם תסתיים מערכה זו." סיר צא'רלס אסף את צבאו מחדש ולאחר נאום קצר אך מעורר, הורה על התקפה. צרפת, בשם האל, חייבת להכבש.

בדרך שבה אני מתאר את הסכסוך האנגלי- צרפתי העתיק, מה שהתחיל כמצור פשוט של מלך אנגליה על בירת צרפת, הפך למלחמה כוללת שנמשכה כ- 150 שנה. הצלחתי להפיל 3 אומות, העפתי את האפיפיור מכסאו הנוח והצרפתים עדיין לא נכחדו.
בגלל גילוי חוסר ההצלחה הקרבית מול צרפת, הגרמנים, ההונגרים והספרדים כרתו ברית עם הצרפתים וחסמו את כל נתיבי האספקה הצבאיים למחוזות הכבושים המרוחקים. הלחימה רק התחילה.

לחימה במשך 150 שנה? כריתת בריתות? מושגים אלה לא חדשים לותיקי סדרת טוטאל וור. המטרה העיקרית בסדרה הייתה אותה המטרה שהניעה את משחקי האסטרטגיה מאז ימי Dune ו- C&C העליזים, והיא לנצח. תצטרך לשלוט על יותר מתריסר מחוזים, להכחיד אויבים ותיקים, ולשלוח נסיכות ודיפלומטים לארצות מרוחקות למען יאריכו ימי השלום והסחר. זו המערכה הקצרה בלבד. לב ליבו של כל משחק בסדרה היה המערכה המלאה, שיכולה להמשך מאות של תורות, כמה וכמה קרבות באותה שנה במספר חזיתות והגנה על גבולותיך שלך. מדובר בשילוב מנצח של אסטרטגיה בזמן אמת עם אסטרטגיה מבוססת תורות: מקודם אתה מתמרן באטסטרגיה ובראיה שלך לטווח ארוך על לוח תלת מימדי (לא שונה בצורתו ממשחקי ציוויליזציה) , ולאחר מכן, כשאתה מחליט שהקרב הוא הכלי הבא שדרכו מטרתך תושג, אתה מושלח לעולם תלת מימדי רחב, מפורט ומלא עד אפס מקום ביחידות קרב. שם נבדקות היכולות הטקטיות של השחקן.

כדי שהמשחק לא יראה כשדרוג לקודמו, הייתה חובה לפתח את כל סגנונות המשחק.
בין עם זה הסרטים הקצרים, או המערכה הפחות מסובכת, שינוי היה צריך לקרות. ואכן שינויים גדולים פחות וגדולים יותר צצים באופן שכיח במהלך המשחק.
כל הפרובינציות חולקו על פי שתי קבוצות: הראשונה היא העיר, בסיס כלכלי שכל אימפריה זקוקה לה על מנת להתפתח ולגייס צבא גדול יותר. השניה היא הטירה, בסיס צבאי שכל אימפריה זקוקה לה על מנת לבזבז את הכסף שהיא צברה בעיר, ותוך כדי גם להשתמש בצבא ליצירת הרס ואובדן.

המשחקיות והטקטיקה השתנו לגמרי. במקום לבנות על כך שכל עיר תוכל "לתרום" את חלקה הכלכלי והצבאי, צריך לתכנן את מהלכיך מספיק טוב כדי שבבוא העת הצבא יוכל להתמך מספיק טוב על ידי הכלכלה. הערים נמצאות בעורף, לפחות רובן, וטירות בחזית. המטרה בכך מובנת, מאחר והטירות קשות לכיבוש והערים צריכות להיות מרוחקות משדה הקרב כדי להמשיך את התפתחות הכלכלה. איזורים הרחוקים מערי-טירה ידרשו ריכוזי כוחות רבים על מנת לפתוח בהם מערכה חדשה, מאחר ויחידות רזרביות יאחרו לבוא, ולהפך - כאשר ישנן טירות רבות מסביב לעיר אויב, כיבושה יחשב כיתרון חשוב בטווח הארוך.