וידוי קטן: אני לא נמנה בין מעריצי ה- WII. אין לי משהו אישי נגד הפלטפורמה, אני פשוט חושב שלמעט הרעיון הגאוני של ממשק השליטה, כל השאר לוקה בחסר. הקונסולה, בכל שאר הפרמטרים, לא מסוגלת להתחרות בסטנדרטים שהקונסולות האחרות הציבו. אילו חברת ניטנדו הייתה משקיעה בשאר הפרמטרים באותה המידה שהיא השקיעה בממשק השליטה, ה- WII, ללא שמץ של ספק, הייתה הקונסולה הטובה ביותר שיצאה אי פעם. אך, מכיוון שהמציאות מעט שונה, היתרון, הכמעט יחידי, שה- WII יכולה להציע לקהל הגיימרים מתבטא, בסופו של דבר, במשחקים כיפיים שלוקחים את עצמם בקלות.

עם רכישת המשחק, אתם תקבלו הגה מפלסטיק. ההגה, שאליו ניתן לחבר את שלט ה- WII הוא אחד התוספים היותר מוצלחים שפגשתי. לאחר כמה דקות שבהם תשחקו ותמדדו את מידת הרגישות של ההגה, תגלו שחווית המשחק משתפרת פלאים בעזרתו. ולאחר שתתרגלו אליו, כבר לא תוכלו לשחק את המשחק רק באמצעות השלט.

אבל מה לגבי המשחק עצמו?

מריו קארט בהגדרה הוא משחק מרוצים, אך פה הדמיון בין השניים מסתיים. אל תצפו למשחק שמזכיר אפילו משחקי מרוצים ידועים כגון Need For Speed או Gran Turismo. אני לא מדבר רק על הבדלים בגרפיקה. מבחינת המשחקיות, האתגרים והממשק הכיפי, מריו קארט עוקף את מתחריו ובגדול.

המשחק מציע שלוש דרגות קושי לשחקן, כאשר, לכל דרגת קושי ישנם 8 טורנירים שונים בהם אפשר להשתתף. כל מסלול שונה מקודמו. אם המסלול מתרחש בפסגות מושלגות או בעמקים ירוקים, המפתחים דאגו שהרקע ישתנה ממסלול למסלול. כמו-כן, עבור כל מסלול הוסיפו קיצורי דרך בכדי להפוך את המירוץ למאתגר ופתוח יותר. כמובן שאי אפשר בלי קצת נשקים, רמפות ובונוסים בדרך, שהופכים את המסלולים לתערובת אחת גדולה של אקשן, צחוקים והמון הנאה. כמו-כן, בחלק מהשלבים תוכלו לנסוע על גבי אופנועים, וגם במקרה זה ההנאה מובטחת.

הסאונד של המשחק נשמע נהדר, המוזיקה מתאימה לאווירה הכיפית והקלילה של המשחק והקולות שהדמויות פולטות בזמן המירוץ, ובכן, זה פשוט נשמע כמו חבורה של יפנים על אקסטות. וזה ממש מצחיק.

הגרפיקה של המשחק, בסטנדרטים של ה- WII, מרשימה. אז נכון, לא מדובר פה במנוע הגרפי החדש של Unreal. אבל, לאווירה שהמשחק אמור ליצור, הגרפיקה פשוט מתאימה. הצבעוניות המוגזמת והרקעים ההזויים מוסיפים המון ומשפרים משמעותית את חווית המשחק. כמו-כן, המשחק רץ חלק על ה- WII ואין נפילות של פריימים, מה שתורם רבות להנאה.

המצב מרובה המשתתפים שהמשחק מציע מהווה, למרות שהקמפיין לשחקן יחיד כיפי בפני עצמו, את הדובדבן שבקצפת.
מאחר ובסופו של דבר ימאס לכם לשחק נגד המחשב או נגד החברים בבית, תוכלו להתחבר לרשת ולשחק נגד שחקנים מכל העולם. החיבור מעולם לא היה פשוט יותר והמשחק רץ חלק ובלי בעיות כלשהן. ובכך, חווית המשחק, אותה תיארתי קודם לכן, נשמרת וההנאה מובטחת.

לסיכום, האווירה הצבעונית והמטורללת, ההומור המשוגע, הקפיצות המטורפות, כלי הנשק והקצב המהיר הופכים את מריו קארט לאחד ממשחקי המרוצים הטובים שיצאו לאחרונה. תוסיפו לזה גרפיקה צבעונית, סאונד הזוי ומשעשע ומשחק מרובה משתתפים נטול בעיות וקיבלתם משחק מרוצים מושלם לקונסולת ה- WII. ואם כל זה לא מספק אתכם, תמיד יש את ההגה שפשוט משפר את חווית המשחק פלאים.

צדדים טובים:	צדדים רעים:
ההגה, המשחקיות, הגרפיקה הצבעונית, ההומור, הסאונד המשעשע, משחקי הרשת והמרוצים הכיפיים.	שימוש בנוסחא מוכרת, המשחק אמנם מצטיין במה שהוא עושה אך הוא רחוק מלהיות מקורי.
ובמשפט אחד: אמרו מעתה: מריו קאלט.