מבחינת משחקיות, Contracts דומה מאוד לקודמו, Hitman 2: Silent Assassin, המקשים דומים, סגנון המשחק מוכר – משתמשים במינימום אלימות כדי להיות קטלניים ביותר ולקבל דירוג יותר גבוה שבראש הטבלה – הדירוג הנכסף "מתנקש חרישי" שיקנה לכם בונוס של נשק מיוחד לאותה המשימה. לכל משימה יש בין 5-8 דרכים שונות לעבור, כאשר ניתן לשלב בין הדרכים השונות. הדרך הנבונה ביותר לעבור את המשימות היא לחלק בראש את המשימות לאתגרים בודדים, ולבצע אותם באיזו דרך שבא לכם. כמובן, שיש את האופציה הנוספת (שאפשרית לביצוע רק ברמת הקושי הקלה ביותר), שהיא פשוט לשלוף את ה"ביצים" (משחק מילים משעשע. Ballers באנגלית) של 47 ופשוט לרסס את כולם.
שתי הדרכים, גם רציחות שקטות וגם ניקוב האויבים בברוטאליות, מהנות, כל אחת בדרכה שלה. הרציחות השקטות מספקות סיפוק רב לאלו שמתעניינים בכך (ומצליחים לבצע אותן), והדרך הברוטאלית – ובכן, מי לא היה נהנה להדביק מאפיונרים לקיר ללא הפסקה?

מבחינה גראפית, המשחק פועל על המנוע הסביר של Hitman 2, עם מספר שיפורים בעיקר בתחום אפקטי האור-חושך והאנימציה. שני הדברים שופרו להפליא, שכן אפקטי האור-חושך קיימים ומורגשים, והאנימציה חלקה ומשכנעת עד מאוד. ההתגנבות של 47 נראית ממש אמיתית, למרות שכך הוא נראה כמו בלרינה מגושמת וקירחת.

גם מבחינת סאונד אין לי כל טענות. ג'ספר קייד, המלחין המוכשר שביצע את המוזיקה ב- Hitman 2 ובמשחק האחרון של החברה – Freedom Fighters, עשה שוב עבודה מצוינת והלחין מוזיקה אלקטרונית וקצבית שמותאמת לסביבה (למשל, בהונג-קונג המוזיקה נשמעת יותר מזרחית, וברוסיה יש אלמנטים המוכרים משירי עם רוסיים) וגוברת בקטעים מותחים. מעבר לכך, הכל כרגיל – כולל את קולו הרגוע מדי של 47, ואת ארסנל המשפטים הדל של עוברי האורח והדמויות האינטראקטיביות היחידות במשימות.