אבל החלק החשוב ביותר במשחק Hack & Slash הוא ה- Hacking & Slashing- הקרבות.
מערכת הקרבות פה גם הייתה אמורה להיות שונה לחלוטין מהסטנדרטים של הז'אנר. לאחר בדיקה מהירה, מסתבר שהמערכת באמת שונה לחלוטין- לרעה.
נתחיל מכך שמערכת הקרבות מבוססת כמעט לחלוטין על קרבות אש מטווח רחוק, עם רובים.
לאחר מספר שעות ששיחקתי כך התחלתי להתחנן לחזור לעולם הפנטסטי-עתיק של דיאבלו- הז'אנר פשוט לא נועד לשחק כך. כן, יש פה ושם כלי נשק לקרב פנים אל פנים, אבל הם פשוט לא יעילים לעומת הרובים.

אחת ההבטחות הנוספות שהחברה שיחררה היא שהאויבים ידעו להשתמש במספר גבוה של אסטרטגיות קבוצתיות כדי להערים על השחקן. במציאות האויבים מסתפקים בשתי פעולות- ריצה לכיוון השחקן תוך כדי ירי פרוע וריצה הרחק מהשחקן, לאחר שהם נפגעו קצת, כאשר תוך כמה שניות הם יחזור לטקטיקה א'. לא בדיוק עומק אסטרטגי, אם כי למען האמת אני חייב לציין שהחברה כן עמדה בהבטחה אחת בכבוד והיא ההבטחה ליצור ייצורים ייחודיים למשחק ולא סתם להעתיק דמויות מוכרות .

את העוקמ היחיד של המשחק היוצרים היו צריכים להכניס באופן מלאכותי-על ידי חלקות האוביים לארבעה סוגי אויבים- חיילי Vantir, חיילי Scintilia, רובוטים ומפלצות ביולוגיות- ולאחר מכן לקבוע סוג מתקפה אחד שפוגע בכל סוג אחד של אויבים, מיריות פלזמה ל- Vantir, מפרעים (Disruptors) ל- Scintilia, גלים אלקטרומגנטיים נגד הרובוטים ועד יריות חשמליות נגד המפלצות. כל חיפוש הנשקים במשחק מתבסס סביב חיפוש נשק שגורם נזק בכמה שיותר מארבעת הקטגוריות הנ"ל. לאחר שהשחקן מצא נשק שכזה הוא די מסודר למשך המשחק, למרות שגם אם הוא לא מצא הוא תמיד יוכל לשדרג את הנשק שלו בעזרת שבבים שיוכלו להוסיף לו תכונות מיוחדות ויכולת גרימת נזק מסוג נוסף.

אבל גם אם אין לכם נשק הרסני במיוחד, האויבים לא מהווים סכנה גדולה מדיי. היריות שלהם איטיות למדיי (אולי כדאי להעביר את אנשי Silverback Entertainment קורס מהיר בפיזיקה, ללמד אותם באילו מהירויות גלי אנרגיה נעים) כך שאל קשה להתחמק מהן ומיעוט האויבים שכן צריכים להתקרב אליך כדי לפגוע בך מתים בחצי הדרך.

מעבר לקרבות ולעלילה, הגרפיהק של המשחק לא מרישמה במיוחד משרתת את מטרתה. האיזורים אפלוליים וצפופים כמו שצריך, אם כי הם קצת חוזרים על עצמם. משום מה, הם מלאים במפלצות מסוגים שונים, אך הייתי מצפה פה ושם למצוא עבדים בספינת עבדים. האנימציות של הדמויות לא טובה במיוחד והדמויות לא מפורטות מספיק. הגרפיקה משרתת את מטרתה וזה הכל, לא מעבר לזה.

גם הסאונד הוא לא משהו שאפשר להגיד עליו יותר מדיי- יריות לייזר, מוזיקת רקע חסרת כל ייחוד, רקיעות רגליים- אין פה שום דבר טוב או שום דבר רע במיוחד, חוץ מדיבוב הדמויות שיחסית מוצלח.

לסיכום, Harbinger הוא משחק תפקידים שאם היו משקיעים בו הרבה יותר ולא זורקים לגביו הבטחות שאי אפשר לקיים הוא היה מצליח בגדול ואולי היה אולי מהווה פריצת דרך בז'אנר זה. המחסור באפשרות של משחק מרובה מקצרת את אורך החיים שלו בצורה ניכרת ובלעדיה אין לו איך להתחרות במשחקים וותיקים כגון דיאבלו II. אם בכל זאת מתחשק לכם לשחק באיזשהו משחק Hack & Slash מהיר וחסר חשיבה אתם מוזמנים ללכת לחנות משחקי המחשב הקרובה לביתכם ולקנות אותו.