לא יצא לכם פעם לשחק במשחק כלשהו, ולשאול את עצמכם איך המפתחים הגיעו לרעיון לפתח דבר כזה? הפעם הראשונה ששאלתי את עצמי שאלה כזאת הייתה כשנפגשתי עם סדרת Worms, אותן תולעים חמודות שנלחמות זו בזו עם שלל כלי נשק מטורללים. מאז ומתמיד מפתחי משחקים מנסים להגות רעיונות כמה שיותר מקוריים עליהם יתבססו המשחקים שלהם, חלקם על סף גאונות וכל השאר גורמים לכם לתהות איזה חומר הם הסניפו לפני שהתחילו לירות רעיונות מהמותן.

אחד מאותם משחקים גאוניים הוא לא אחר מאשר סדרת Guitar Hero. לכאורה הרעיון נשמע פשוט: קחו את השלט של ה- PS2 ועקבו אחרי ההוראות על איזה מקשים ללחוץ כדי לנגן על הגיטרה הוירטואלית שלכם את השיר הנבחר. אני לא חושב שאפילו החבר'ה בחברת הפיתוח RedOctane ידעו בזמנו איזה להיט יש להם בידיים. בכל מקום הביקורות היללו, גיימרים התמכרו והמלאי בחנויות אזל במהרה. בעקבות ההצלחה, הוציאה חברת RedOctane משחק המשך בשם ההרבה פחות מקורי Guitar Hero II, ולמעריצים השרופים גם גיטרה עם כפתורים שאפשר היה לחבר לקונסולה ו"לנגן" עליה תוך כדי משחק במקום להשתמש בשלט סטנדרטי.

בחודש אוקטובר האחרון יצא לאור הצאצא החדש לשושלת הנבנית לה לאיטה, העונה לשם Guitar Hero III: Legends of Rock. בדומה לקודמיו, גם פה תצטרכו להוביל להקת רוק אנונימית אל הפסגה באמצעות הופעות על הבמה במגוון מועדונים הזויים, תוך כדי צבירת כמה שיותר נקודות ע"י לחיצה על כפתורי השלט בסדר הנכון.עד כאן הכל נשמע מוכר, אבל לפעמים משהו מוכר מדי הוא לא בהכרח דבר טוב...

אז מה בעצם הבעיה עם הנוסחה המנצחת של Guitar Hero, שעד לא מזמן היה נחטף מהחנויות כמו לחמניות חמות? אולי זה נעוץ בעובדה ש- Guitar Hero III בעצם לא מחדש דבר לשחקנים וותיקים שכבר שיחקו בקודמיו לסדרה. העיקרון נשאר זהה לחלוטין: לחצו על כפתורי השלט בתזמון הנכון כדי לנגן את השיר ונסו לצבור כמה שיותר נקודות. אפילו בגרפיקה אין שום חידוש. בקיצור, אין כמעט חדש תחת השמש, אם בכלל.

החידוש היחיד בכותר החדש הוא מעין קרבות בוסים שתצטרכו לעבור בקמפיין כדי להתקדם ללוקיישן הבא. במהלך הקרבות האלה תצטרכו ללחוץ על רצף הכפתורים שיופיע על המסך, ובמידה ותצליחו תקבלו מעין "נשק" בעזרתו תוכלו לחבל ביכולת הניגון של היריב. ה"נשקים" נעים בין שיבוש הסרט הנע שעליו מסומנים התווים, לבין שיתוק מוחלט של המתחרה לזמן קצר. כל זה כאשר הבוס שנגדכם ינסה לחתור תחתיכם ולעשות נזקים דומים. הבעיה בפיצ'ר הזה היא שכעבור זמן מועט הוא פשוט נמאס ולעתים אף מעצבן, מאחר וחייבים לנצח כדי להתקדם לשלב הבא.

המחסור החמור בחידושים מרעננים ב- Guitar Hero III פשוט לא נותן לשחקן סיבה להמשיך לשחק בו לאורך זמן. גם האפשרות לקנות פרסים מהנקודות שצברתם לא ממש אטרקטיבית, מאחר ולגיימר הממוצע לא ממש אכפת מלחשוף עוד מודלים של גיטרות או דמויות חדשות כאשר ההבדל היחיד ביניהן הוא ויזואלי ולא יותר. גם ארסנל השירים המוצע לנו לקנייה ובכלל בכל המשחק מורכב בעיקר משירי רוק מסביבות שנות ה- 60 וה- 70, מה שלא ידבר אליכם אלא אם העברתם את הילדות שלכם באותה תקופה או שאתם חובבי קלאסיקות רוק. המוצר היחיד ששווה לשרוף עליו את הנקודות שלכם בחנות הוירטואלית של המשחק הוא הסרטונים של מאחורי הקלעים של המשחק, המציגים חלקים מהליכי עשייתו ופיתוחו.

לסיכום, אמנם Guitar Hero III הוא דרך לא רעה לשרוף כמה שעות בתחרות מול חברים, אבל אם יש לכם כבר את אחד מהמשחקים הקודמים בסדרה, עדיף שתישארו איתם ותחסכו מעצמכם קצת זמן מבוזבז ורגשות תסכול מיותרים. אם נצטט את דבריו של בילבו באגינס מ"שר הטבעות", חוסר המקוריות שסובל ממנו המשחק משדר "תחושה כמו של חמאה שנמרחת על פרוסת לחם גדולה מדי". המלצה חמה לחבר'ה ב- RedOctane: תתחילו לגוון או שהבייבי שלכם לא ישרוד עוד הרבה זמן בשוק המשחקים שעייף מכותרים ממוחזרים. בהצלחה בפעם הבאה.

צדדים טובים:	צדדים רעים:
שליטה נוחה כמו בקודמיו. שורף כמה שעות עם חברים בלילה משעמם.	לעוס וממוחזר עד תחושת בחילה, בעיקר אם משחקים לבד.
ובמשפט אחד: אם יש לכם אחד מ- Guitar Hero הקודמים, תישארו איתם.