מעבר לסוגי היחידות במשחק, יש גם את עניין השלבים. כפי שאמרתי, יש חמישה שלבים המגיעים בסדר יורד ככל שהמשחק מתקדם. בשלבים הראשונים ניתן למקם את היחידות על המפה, אך אם לא שמתם את כל היחידות עד השלב השלישי, איבדתם את היחידות הנותרות. לאחר מכן, ניתן לנייד את היחידות שברשותכם ולהעבירן לנקודות אסטרטגיות, כשתוך כדי יכולה להווצר לחימה עם יחידות האויב. בשלב האחרון, Defcon 1, ניתן להתחיל להשתמש בנשק גרעיני וליצור קצת הרס אמיתי. לכל שלב אסטרטגיה משלו ומטרות משלו והשלבים האלו יוצרים את רוב העומק במשחקיות. בסוף המשחק, השחקן עם מספר הנקודות הגבוה ביותר (כאשר כל מיליון הרוגים אצל האויב מזכה אותך בשתי נקודות וכל מיליון הרוגים מאזרחיך מוריד לך נקודה אחת) מנצח. זה נשמע פשוט למדי אך כאן נכנס הרעיון של הבריתות. למעשה, כל שחקן רשאי לכרות ברית עם כל שחקן אחר. בנוסף לזאת, כל שחקן רשאי לתקוף כל שחקן אחר, כולל את בעלי בריתו. כמובן שתקיפה בנשק גרעיני את אחד מבעלי הברית שלך תוביל לסילוק מיידי מהברית הזו אך זהו חלק מהמשחק. כך ניתן ליצור בריתות ולשבור אותן כרצונך ולפי האסטרטגיה שלך בדרך לניצחון (או במקרה שלי, להפסד מביש).
ואם כל זה לא מספיק לכמות המשחקים החוזרים הכמעט אינסופיים ברשת, ישנם אפילו עוד מצבי משחק, כאילו שזה היה חסר לו.

ב- Defcon יש כמה וכמה מצבי משחק שבכל אחד מהם המטרה שונה והדרכים להשיג אותה שונים. יש 5 מצבי משחק שונים הכוללים את המצב הרגיל, מצב משרד, מצב דיפלומטיה ומצב מתוכנן אישית. בכל מצב המשחק שונה וזה מוסיף ערך מוסף למשחק ושעות משחק רבות. המשחקיות עמוקה במיוחד ומחדשת הרבה בהשוואה לשאר המשחקים בז'אנר האסטרטגיה של משחקי המחשב.
דבר נוסף שלא הזכרתי אך ראוי לציין אותו בהקשר למשחקיות הוא שהמשחק משוחק בזמן אמת. המשמעות היא שלוקח כמה דקות לטילים הגרעיניים להגיע מצד אחד של האוקיינוס לצידו השני. בשביל להימנע מדקות ארוכות של חוסר מעש, יש 4 דרגות מהירות. הראשונה היא זמן אמת, השניה פי שניים יותר מהירה וכן הלאה. במשחק לשחקן יחיד השחקן עצמו קובע את המהירות, אך מול שחקנים בשר ודם היוצרים נקטו גישה דמוקרטית והרוב קובע את מהירות המשחק.
לצד העומק הזה עומדת פשטות מסוימת בשליטה במשחק שעוזרת להבנת מהלך המשחק והמהלכים הדרושים בשביל לנצח בו. למרות הפשטות הזו, המשחק מאתגר ומול שחקנים מסוימים, בעלי ניסיון עשיר יותר משלי, היה קשה מאוד לנצח.

מבחינה גרפית, קשה לדרג את המשחק. מצד אחד, המשחק מתברך בגראפיקה דו מימדית וחוסך לא מעט באפקטים מיוחדים. פיצוץ אטומי הוא למעשה אור לבן ועגול ולמרות שזה עוזר למשחק לשמור על הסגנון הייחודי שלו, זה מעביר תחושה מסוימת של חוסר השקעה וזה חבל. למעשה, הצד הגרפי של המשחק, למרות הסגנון הרב, הוא החלש ביותר שלו.
לעומת הגרפיקה, הסאונד במשחק משובח במיוחד. המוזיקה מתנגנת ברקע בצורה כמעט בלתי מורגשת, דבר שמעביר באופן מושלם את האווירה הרצינית של בונקר סודי באמצע מלחמה גרעינית. מדי פעם שומעים שיעול קטן או קולות אנושיים אחרים שמזכירים לך מעט שהמספרים הם לא רק מספרים, אך זה נשכח אחרי מיליון ההרוגים הבאים בהונג-קונג.
הממשק במשחק פשוט במיוחד ולכן קל יחסית לתפעל את כל הכוחות שלך.
למרות זאת, כדאי היה להוסיף את האפשרות להורות לצי שלם לתקוף יחידה מסוימת או לשגר טילים גרעיניים על מטרה מסוימת במקום הצורך להורות לכל יחידה באופן אישי מה לעשות.
מבחינה טכנית לא נתקלתי בתקלות כלשהן. המשחק עובד באופן חלק וגם החיבור לשרתים אחרים לא התנתק לי מעולם. המצב הזה לא מפתיע, שכן הגרפיקה לא צורכת משאבים רבים במיוחד. המפתחים מעדכנים את המשחק וניתן לראות הודעות מהם לצד התפריט הראשי.

ככל ששיחקתי יותר במשחק הבנתי כמה שהוא עמוק וייחודי. למרות זאת, לעיתים הרגשתי שהוא מתקדם לאט מידי והיו רגעים של שעמום, אך בסופו של דבר המשחק מהנה מאוד ומספק חוויה שלא תמצאו בשום מקום אחר.

המשחק נגד המחשב מספק פחות ממשחק נגד שחקנים חיים אך הוא גם מהנה ולמעשה נותן לך יותר שליטה על המתרחש ואימון טוב לקראת המשחקים מול שחקנים אחרים. הבעיה הכי גדולה בכתיבת ביקורת על משחק כזה היא האם לבקר אותו כמשחק רגיל או לבקר אותו כמוצר לרמתו, שעולה 10-15 דולרים. לבסוף, החלטתי שאין טעם לבחון את המשחק כמשחקון מוזל כדוגמת Zooma ודומיו מפני שהוא ברמה גבוהה הרבה יותר ויכול בהחלט לעמוד כשווה בין שלל המשחקים שעלו למפתחים ולנו, השחקנים, הרבה יותר כסף. יש הרבה מאוד סיבות לרכישת המשחק הזה. הוא חדשני, הוא כיפי, אפשר לשחק בו במשך זמן רב או בפרקי זמן קצרים והכי חשוב, הוא זול. אז אם אתם מחפשים משהו חדש אחרי משחק היריות מגוף ראשון העשירי שסיימתם או שסתם הרגשתם רחבי לב ורוצים לתרום לצדדים הפחות עשירים של תעשיית המשחקים, תרכשו את המשחק הזה ותזכו לרגעים מהנים במיוחד שלא ישכחו במהרה.

צדדים טובים:	צדדים רעים:
סאונד משובח, משחקיות עמוקה ומקורית, זול.	סגנון גרפי לא מושקע במיוחד, לעיתים רחוקות משחקיות איטית מידי
ובמשפט אחד: משהו מתוק בעולם מלוח ורדיו אקטיבי