כן, אין מה לעשות, זה באמת קרה- לפני כמעט 70 שנה התקיימה המלחמה הקשה בהיסטוריה האנושית, זו שגרמה למותם של מיליונים, ביניהם אותם חיילים אמריקאים שהקריבו את עצמם למען הצלת חירות העולם מידיי האויב הנאצי המרושע. כולנו למדנו על זה, כולנו ראינו את זה בסרטים רבים, וכמובן, כולנו שיחקנו בזה בעשרות רבות של משחקים. ועל כן אני אומר: נשבר! כמה אפשר לראות את אותם נשקים, אותם שלבים ומשימות, ואת אותם הנאצים על מכונות הירייה בעת הפלישה לחופי נורמנדי?

החבר'ה מ- Infinity Ward, מפתחת שני המשחקים הראשונים בסדרת Call of Duty, הבינו כנראה שהתשובה לשאלה הזו היא 'לא עוד', ושבאמת משחקי-פעולה מגוף ראשון המבוססים מלחמת-העולם השנייה מתחילים לצאת לנו דרך האף- ובתחילת נובמבר הביאו לנו את Call of Duty 4: Modern Warfare, הפעם בעת 'לוחמה מודרנית' יותר.
זה נכון, אומנם לא חסרים לנו גם משחקים בהם נצטרך לחסל כנופיות מחבלים וטרוריסטים, או להטמין פצצות בבסיסי חיילים עיראקים, אבל כבר ממבט ראשון ניתן להבחין ש- Call of Duty 4 הוא לא עוד כותר פעולה סתמי ורגיל, וששינוי התפאורה הוא רק בגדר חידוש מרענן. קשה לי למצוא עוד משחקים כאלה, בהם המשחקיות כל-כך סוחפת, מרוכזת ומגוונת. שדות הקרב הם אולי הדבר הקרוב ביותר למציאות שאיזשהו משחק הצליח להגיע אליו. ואני לא מגזים.

סיפור המשחק מתרחש איפשהו בעתיד הקרוב, כשמהפכן רוסי בשם זאקהייב מתכנן לבצע רבולוציה במשטר הרוסי הקיים ולהשיבו לימיי הקומוניזם המלבלבים. בכדי לתעתע קמעה באויב המערבי, מחליט זאקהייב לשתף פעולה עם חברו אל-אסאד במטרה לרכז את תשומת הלב באזור המזרח-התיכון. כך תחילה, נלחם באזורים המדבריים של מדינות חצי-האי ערב והמפרץ הפרסי, ובשלבים המתקדמים יותר נגיע גם לאזורים הירוקים שבערבות רוסיה. הסיפור אומנם נותן מעין הרגשה אפית במלחמה גלובאלית, אבל עדיין ישנה התחושה החזקה בלהיות חייל אחד מתוך פלוגה הנלחמת על הקרקע.

הקמפיין לשחקן היחיד מתחלק לפתיח ולשלוש מערכות, כשבכל מערכה בין 3 ל- 8 שלבים שונים, בעלי משימות שונות. במשחק נשחק כחייל מבין שורות כוח הנחתים של אמריקה (ה- Marines) וביחידת הקומנדו הבריטית משירות האוויר המיוחד (Special Air Service או ה- SAS), לפעמים בשדה קרב משותף של שתי אוגדות אלו. אחרי שתשלימו את כל המערכות בהצלחה, יפתח לכם מצב הארקייד (Arcade mode) בו עליכם לצבור נקודות על-ידי הרג רב מבלי להיהרג יותר משלוש פעמים.

אחד הדברים המיוחדים ב- Call of Duty 4 הוא שהמשחק פשוט זורק אותך אל תוך שדות הקרב בצורה הטובה ביותר, ומכניס אותך לתוך חווית משחק מאסיבית ומציאותית. כמה מהקרבות שחוויתי היו מהקשים ביותר שנתקלתי במשחק פעולה בשנים האחרונות, זאת אודות לכמות הטרוריסטים העצומה והאינטליגנציה המלאכותית שבה התברכו.

הגיוון העצום שבמשחק בא לידיי ביטוי בזכות סוגי המפות והמשימות, שמביאות בכל פעם חווית משחק שונה וכיפית. אם מדובר בשטחי שדות פתוחים ובשטחי הערים ההרוסות, ואף אם מדובר בלוחמה בתוך מבנים שונים ובמקומות סגורים אחרים, Call of Duty 4 סיפק לי הנאה עצומה, רווית אדרנלין ואקשן טהור שמשתלב בפיצוצים מרהיבים ובשכלולים הפיזיקאליים שכולנו אוהבים. בזאת אני חייב לציין שמשימת 'Death From Above', בה יש להוריד טרוריסטים וכלי רכב באמצעות הפצצה אווירית - היא אחת מרגעי העונג שפקדוני במשחק.

בסיס המשחקיות לא מהפכני במיוחד, והוא זהה לזה שבמשחקים הקודמים בסדרה. בידכם שני סוגי רובים שתוכלו לשאת, עד ארבעה רימונים משני סוגים, ועוד כמה תוספת חביבות כמו מטול רימונים, מטעני צד ויכולת זימון של הפצצה אווירית. גם כאן, כאשר נספוג אש מירי האויב, יהפכו שולי המסך לאדומים, אנחותינו יישמעו ברקע ונאלץ לרוץ לעבר המחסה הקרוב עד שנתאושש מהפגיעה.

מבין הסטנדרטים הגבוהים שנשמרו מהמשחקים הראשונים בסדרה נמצאת גם הגראפיקה המדהימה, שמוסיפה רבות למשחקיות השוצפת ולאווירה הסוחפת. למרות שהמשחק יכול לעבוד לא רע גם במחשבים חלשים יחסית, אם יש ברשותכם מערכת חזקה, תוכלו לחוש את אפקטי התאורה, הפיצוצים המדהימים, העשן הריאליסטי והפירוט הכמעט אין-סופי המתקיים לאורך כל שלבי במשחק. מסוליות הנעלים ועד קסדות הקרב שעל ראשם - מודלי החיילים נראים פשוט מושלם, בזכות הירידה העמוקה לפרטים באנימציות ובתכנון המבנה.