"נכנסתי למכונית הספורט המעוצבת שלי, חגרתי את חגורת הבטיחות והנחתי על ראשי קסדה. הצעד הבא שלי היה להתניע את המכונית ולדהור במהירות של כ- 360 קמ"ש לעבר צומת עמוסת מכוניות. בעוד אני מתכונן לגרוע מכול, עננים סמיכים של אבק נוצרים מאחורי, אני שומע את המכוניות שורקות כשאני עובר סמוך לידן ורואה אורות מטושטשים. לפתע, אני מוצא את עצמי מתעופף באוויר כשהעולם נכנס להילוך איטי; מלמעלה אני צופה בתדהמה במכוניות המתרסקות אחת בשנייה. אוטובוסים מתהפכים, משאיות מרסקות מוניות, וכשאני נוחת, משאית דלק מסתכלת עלי – מבקשת ממני רחמים. אני רק רואה אש בעיניים, מפוצץ את המכונית שלי, מה שגורם לדלק להתלקח ולמשאית להתרומם באוויר. לאחר 10 שניות, אני פוקח את עיניי, כאשר מתגלה מולי מחזה נפלא של עשן באוויר, אש המתלקחת על מכוניות, ורסיסי זכוכית מפוזרים לכל עבר. הביטוח מאמיד את הנזק בכמליון דולר, ואני? אני מאושר עד הגג".

זהו רק קמצוץ מהעולם המופלא של Burnout 3 אותו הביאה לנו באדיבות Criterion Games, תחת הפצתה של Electronic Arts. אותו אירוע שתואר בתחילת הכתבה, מתייחס למצב ה- Crash, שאותו למדנו להכיר כבר בכותר הקודם בסדרה. קיימים עוד מגוון מצבים אשר עשו את דרכם והצטרפו לחגיגה בכותר השלישי, אבל לפני פירוט מאסיבי אודותם, בואו נתחיל בבסיס הדברים.

סדרת Burnout סבבה מאז ומתמיד סביב מהירות ומשחקיות ארקיידית נטו. אף אחד מן המשחקים לעולם לא שאף לדמות נהיגה אמיתית ולהכריז על עצמו כסימולטור, גם ככה יש לנו את Gran Turismo שעושה את זה בהצלחה. מה שעשה את המשחקים הקודמים להצלחה גדולה, הוא הדגש שלהם על כיף. כמובן שלכל בנאדם יש הגדרה שונה למושג המדובר, אבל אני מאמין שהכיף של ברנאוט יתאים לכל הגדרה – לכל בנאדם.

בכדי לנצח במירוצים צריך מהירות, ובשביל להגיע למהירויות מטורפות צריך לצבור בוסט/טורבו/נייטרו/דבר כחול שיוצא מהאגזוז, או איך שתרצו לקרוא לזה. איך עושים את זה? זה די פשוט למען האמת. יש לכם כמה אפשרויות מעטות שמסתכמות בנסיעה בכיוון הנגדי של הכביש, זריקת תחת (Drifting), שהייה ממושכת באוויר וחליפה סמוכה על פני מכוניות בכביש. כל אלו ימלאו את מד הבוסט שלכם במידה זו או אחרת, על סמך משך הביצוע. האפשרות האחרונה שמאפשרת לצבור בוסט כתובה בשם המשחק – Takedown. תכנסו במכוניות בצדדים, תדחפו אותן מאחורה ותנסו לרסק אותן על קירות. אלו הפעולות שימלאו את מד הבוסט שלכם בצורה המרבית ביותר שאפשר. במידה ותצליחו לבצע "הפלה", מד הבוסט שלכם יוכפל וימולא מחדש. חשוב לציין, כי ברגע שתרסקו את מכוניתכם, החלק שאותו הרווחתם בהפלה האחרונה יעלם כלא היה.

מה שלדעתי אפשר לקרוא לו גאוני ב- Burnout 3, הוא הצורך לבצע סיכונים, בכדי לקבל תמורה הולמת. אתם צריכים הרי לנסוע כמה שיותר מהר במטרה להגיע ראשונים לקו הסיום, ובשביל לעשות כך, אתם צריכים לצבור בוסט. העיקרון הזה יוצר מצב שאתם נוסעים במהירויות ממש גבוהות תוך כדי שאתם מסכנים את הרכב שלכם ואת בריאותכם, שכן אתם נוסעים בכיוון הנגדי של הכביש, עוברים סמוך למכוניות, כאשר באותו זמן אתם מרוקנים את מד הבוסט שלכם בכדי לנסוע מהר, וממלאים אותו תוך כדי הנסיעה המסוכנת הזו. בברנאוט 3, בניגוד למשחק הקודם בסדרה, ניתן לעזוב את כפתור הבוסט מבלי חשש כי הוא יתרוקן במידה כלשהי, דבר המאפשר שליטה מוחלטת בכמות הבוסט בה תרצו להשתמש.

רוב האנשים ששיחקו בכותר הקודם בסדרה בוודאי יוכלו להגיד לכם שהרגשת המהירות הייתה אדירה. אני, לצערי, לא אחד מהם. תמיד הרגשתי שהיה חסר לי משהו, ושהמחוג לא באמת מצביע 200 Mph.
לאחר שהחזקתי את הג'ויסטיק בידיים, וסיימתי את המירוץ הראשון שלי בברנאוט 3, כל מה שיכולתי לעשות זה להביט בתדהמה ולהודות לקריטריון על טוב הלב שלהם. קצת קשה לתאר את זה, אבל הפעם באמת הייתה בי ההרגשה שאני נוסע במהירויות שכלי רכב מעטים מגיעים אליהן כיום. אפקט הטשטוש והמריחה המופלא, בשילוב עם הסאונד הנהדר חייב לגרום לכל אחד להרגיש כאילו הוא באמת בתוך המכונית, נוסע במהירויות מדהימות.

אם אנחנו מתקדמים בכיוון, אז אני אמשיך לעבר הגרפיקה, ואציין שזו אחת מהטובות, היפות והמדהימות ביותר שיצא לי לראות על ה- PlayStation 2, ובכלל. "ברנאוט 3 מנצל כ- 90% מהכוח של ה- PlayStation 2" אמר אלכס וורד, אחד מראשי קריטריון בראיון שנערך איתו בעבר, ולפי אפקטי השתקפות יוצאים מן הכלל, מודלים מפורטים ביותר, אפקטי חלקיקים יפהפיים, תאורה מעולה ועוד המון המון דברים שהופכים את הגרפיקה של ברנאוט 3 ליוצאת מהכלל, אני מתקשה להאמין שהוא משקר. מה שבהחלט מוסיף נקודות למאפיין הגרפי, הוא העובדה כי רק לעיתים רחוקות מצליח קצב הפריימים לאבד יציבות, מה שגורם לנו לחוות האטות כבדות.