לפני שאתחיל את פינתי השבועית, עליי להניח את דעתכם: עבדיכם הנאמן גם הוא בעבר היה בלוגר, גם לי היו תקופות אפלות בחיים של חיים מפוסט לפוסט, וגם אני השתוקקתי כבר שמשהו מעניין יקרה בחיים כדי שיהיה מה לכתוב בבלוג. אומנם ימים אלה עברו, אך גיימר בנשמה נשארתי. השבוע אני אגע בנושא שצריך להיות לפחות מושא למחקר בעתיד: האם הגיימרים הם גם בלוגרים?

למעשה, הבלוג הוא תוצר של תרבות האינטרנט המתפתחת אשר בשנים האחרונות קיבלה תנופה ענקית. הבלוג משמש כבמה לאנשים להציג את חייהם כבצורת יומן על אף שוני ברור מגרסתו בשנים שלפני הופעת האינטרנט - הבלוג פתוח לכולם (חוץ מבלוגים פרטיים) וכותב הבלוג יכול לבחור שלחשוף או לא לחשוף את חייו בפני כל העולם ואחותו. עד כאן ההסבר העקרוני מהו הבלוג, ועכשיו לבשר הטרי .
אתרי הבלוגים המובילים בישראל הם בעיקר ישראבלוג של נענע והבלוגיה של תפוז אנשים. מקומות אלה הם ביתם החמים של יצורים רבים ושונים מכל מרכיבי החברה הישראלית. הדבר נראה תמוה בהתחלה - מדוע מישהו ירצה לשפוך את הלב שלו באינטרנט בפני כולם? למרות זאת, ניתן למצוא שם את אותו מרכיב שרבים לא מוצאים בחייהם היומיומיים: ההקשבה. בבלוג אנשים קוראים עלייך, או לפחות על מה שאתה כותב, ונותנים את דעתם על מעשייך או על המעשיות שנכתבות בבלוגים, ורוב הפידבקים בבלוגים הם בד''כ חיוביים. כמובן שתמיד ימצא האחד שיגיב באנומימיות רק בשביל לעצבן. אישית, אני בהתחלה הייתי מתנגד נלהב של תרבות הבלוג. זה נראה לי טיפשי ומטומטם לשבת ולשפוך את הלב בפני כל בית ישראל המזדמנים להיכנס לכותרת הסופר פצצתית ששמת (מבלי להתכוון לכותרות תשומת לב מובנות מאליו כגון "תמונות עירום שלי"...^^) , אבל אז הגיע משבר לחיי.

לכל בנאדם או בת אדם מגיע רגע השבירה בחיים ורק אז אתה מבין מי הם באמת החברים שלך, אך במקרים מסויימים אפילו הם לא יכולים לנחם אותך ואז באה הפנייה לחלופות קיצוניות. במקרה שלי ובמקרים רבים היה זה הבלוג. ישנו סיפוק כלשהו שקשה לתאר כאשר אנשים שאין לך שום קשר אליהם אומרים את דעתם לטוב או לרע, על חייך ועל מעשייך. בשלב ההוא בחיי מצאתי נחמה בדבר, וכך גם רבים וטובים ממני, אך לכל דבר יש סוף, ונחזור לנושא.
גיימרים מטבעם הינם יצורים אשר מבלים זמן רב מחייהם על המחשב או בדברים שקשורים למחשב ולמשחקים, כאשר רוב הזמן כאשר הם לא נמצאים על המחשב הם מדברים עליו ועל המשחקים החדשים שהם שיחקו. התופעה מוכרת לכלל החברה מאחר וקשה מאוד למצוא מקומות אליהם הגיימרים עדיין לא הגיעו (המשך המשפט לא מגולל תיאוריית קונספירציה המתקשרת לכך שהם תופסים עמדות מפתח בממשל), ולכן בקלות ניתן להגיד כי הגיימרים כקבוצה קשורים בקשר עמוק וייחודי (אני גולש - משמע אני קיים) לתרבות האינטרנט ובעצם הם עמוד השדרה של העולם הווירטואלי הזה.
לכן, לא תהיה בזאת יומרנות גדולה מדי להגיד, שכיום ציבור הגולשים והבלוגרים הרחב של ישראלים, שכבר מזמן אינו מורכב רק מגיימרים, חייב את חוב הפיתוח התרבות האינטרנטית ובעיקר התרבות הבלוגרית לגיימרים. התעשייה עצמה, או לפחות גורמים בה, התקיימו זמן רב כמו רבים וטובים אחרים תוך כדי התעלמות ממושג הבלוג. הדבר נראה לדעתם הקצה והגבול שהם דרשו ודרשו כי לעולם לא יעברו. העניין הוא שבלוג כבר מטשטש את הגבול ואת הקיום שלך: אתה יכול להיות קצין בצבא או מנהל חברה מצליחה ולהיות גיימר, אך אם תהיה גם בלוגר, תודבק תווית ה"חסר חיים" אלייך (רק תחשבו על זה, אנשים לא ירצו לשחק איתכם בבאטלנט!). אך רבים מהגיימרים בשנות האלפיים המוקדמות מאוד היוו את האב טיפוס, ובאמת לא היה להם יותר מידי מה לעשות בחיים חוץ מלשחק במשחקי המחשב, לדון עם חברים על משחקי מחשב, ולחשוב על איך לפתח משחקי מחשב, ולכן כאשר הם התחילו להיכנס לתופעת הבלוגים לא היה זה למטה מכבודם לטבול את טבילת האש הראשונה של המושג החדש.
למעשה הם התחילו את הכל, ומשם הכדור שלג הקטן הפך לחתיכת הר שלג שרומס בדרכו הכל. במהרה עם פיתוחים כגון פס רחב יותר, היווצרותם של אתרים רבים ברחבי הרשת וכו', הלכה התרבות והתפתחה. לאתרי הבלוגים זרמו מאות אלפי צעירים (בעיקר בארץ, אפילו שבאתרי בלוגים קוריאניים, יפניים ואמריקאים ניתן למצוא גם אנשים בשנות ה- 40 לחייהם מרכלים כמו בנות בבית ספר), והגיימרים עצמם נדחקו קלות לפינה.