רבים אומרים שאהבה היא הגורם שמניע את העולם, או לחילופין שהאהבה היא הסיבה לחיינו והיא זאת שנותנת משמעות לקיומנו. בהתאם, סוג השירים הכי נפוץ הוא שירי אהבה וגם יש לא מעט סיפורי אהבה. אפילו לתעשיית משחקי המחשב יש לא מעט סיפורי אהבה מסוג זה או אחר. בין אם זה הסיפור על אהבת סוניק לטיילז, מאריו ללואיג'י, ג'ון רומרו לסטיבי קייס או אהבת EA לשליטה, הרס ואנשים קטנים וירטואליים. בכל מקרה, הסיפור שאני הולך לספר לכם עכשיו הוא סיפור קצת יוצא דופן, אך מרתק ובעל מוסר השכל שכל אחד מאיתנו חייב ללמוד ולהבין, לטובתו שלו ולטובת כלל המין האנושי.

בן היה נער קטן שחי חיים קטנים בעיר קטנה. מעולם לא היו לו שאיפות גדולות לחוכמה, חברים או אושר, ובהתאם הוא גם מעולם לא התאכזב מכך שהחיים באמת לא נתנו לו לא חוכמה, לא חברים ולא אושר. אך בזמן שבאמת בן היה אידיוט כמעט מושלם, כן היו לו חברים מזן מסויים, וכן היה לו אושר מזן מסויים. בן זכה לצטרף לשבט קאונטר סטרייק וכל חייו סבבו סביב משחקי הקאונטר סטרייק שהוא שיחק עם השבט שלו. כאשר הוא שיחק הוא הרגיש כאילו הוא מקובל ואנשים אוהבים אותו, הרגשה שבחיים האמיתיים הוא לא קיבל מהסביבה שלו, חוץ מכלבו טוטסי, שאהב אותו למרות כל המגרעות שלו. אבל בעיקר בגלל שהוא ניקה אחריו. לפעמים הוא היה מלכלך מאוד, במיוחד בתקופת הנשירה של השיער. אבל חוץ מטוטסי- אף אחד בסביבתו החוץ-וירטואלית לא אהב אותו.

ובאמת שאר חברי הצוות של בן הפגינו כלפיו את אותה חיבה וקרבה שהוא מועלם לא קיבל מאביו, אימו או דגי הזהב שהוא קיבל ליום הולדתו. הייתה להם גם סיבה מאוד טובה לאהוב אותו. מאז ומעולם, אפילו לפני שהוא הצטרף לשבט שלו, בן היה פשטו מאוהב ברובה הצלפים. מהפעם הראשונה שהוא גילה את היכולת לעשות זום, בן פשוט לא היה יכול להתנתק מהנשק הזה. לפני שהוא היה קונה משחקים חדשים הוא היה שואל האם יש בהם רובה צלפים והדבר הראשון שהוא היה עושה לאחר שהוא התקין את המשחק היה להשיג את רובה הצלפים, בין אם באמצעים כשרים או לא ולהתחיל לירות ליצירי המחשב אל בין העיניים.

כל רובה צלפים התקבל אצלו, והוא תמיד היה שמח לראות גרסאות חדשות לנוסחה המוכרת. הוא שמח על כך שכל רובה בקשת 6 הוא רובה צלפים ברמה זו או אחרת. או קיבל בהבנה את רובה הצלפים המציאותי אך חלש יחסית של MoH:AA. הוא פשוט התפוצץ מהיכולת לירות דרך קירות שברד פאקשן והוא אפילו למד לקבל את הרובה החשמלי של אנריל טורנאמנט 2003 או את רובה הצלפים המסורס של מובייל פורסז.

בקיצור- אם זה היה מצוייד בכוונת טלסקופית, בן השתמש בזה ונהנה מזה. רובי צלפים היו תמצית חייו של בן. הוא היה יורה ויורה ללא הפסק, וכל פגיעה הייתה מביאה לו סיפוק ושמחה. כל פעם שאחד מאוייביו התמוטט לפתע עקב הרעלת עופרת במח הייתה מביאה אותו לגבהים של אקסטזה, והוא היה חווה את נירוואנה כאשר המחשב היה שב ומדקלם "Head Shot". אין פלא שהוא היה אחד מהצלפים הטובים ביותר בעולם, ולמרות מנהגיו המגונים שאר חבריי השבט שלו שמחו לקבל כזה כשרון אל בין שורותיהם. הם ידעו שאדם שיכול להגיד להם בדיוק באיזו רמת זום צריך להשתמש בכל מצב ובכל מרחק יתקבל בזרועות פתוחות לכל צוות ושאם הם יוותרו עליו, עשרות שבטים אחרים יקפצו על המציאה.

כך או כך, בן בהחלט אהוב, ובאותה המידה הוא גם הרגיש אהבה. אך הוא לא ידע שאהובו, רובה הצלפים, יפנה לו את גבו ובאותה המכה הוא גם יקח מבן את חבריו לצוות.