*את החלק הראשון בסדרה תוכלו לקרוא כאן:
http://www.igames.co.il/articles/view_article.php?Design=&Article_ID=150&Page=1

כאשר התעוררתי באותו הבוקר הייתי מלא אמבציות, היה לי הרצון לשנות, אבל יותר חשוב מזה, היה לי גם את הכוח. לבשתי את חליפת הארמני החדשה שלי, הרכבתי משקפי שמש כחולות ויצאתי למכור קצת סחורה.
'אמונה' לא הפעיל עסק חובבני, אצלו המכירות לא היו עם וואנים בסמטאות, אצלו הכל היה צריך להיות ברמה. שמעתם על מסיבות אסיד? לו היה מסיבות דיסקים, אותו קונצפט רק במקום לגמור את הערב על הריצפה עם אף מדמם אתה מסיים את הערב כשיש לך יותר דיסקים מלביטלס. הדבר הכי מדהים בכל האירגון הזה היה עד כמה עמוק הוא היה מושרש בחברה, "אמונה" היה סוחר בתוכנה לא חוקית בכל מקום, מהאטרנזיסטור הראשון במעבד ועד המגה האחרון בראם. בכל מקום אנשים שיחקו במשחקים שהם השיגו דרכו.
הגעתי למועדון בזמן שאנשי התחזוקה התקינו שטיחים והדי ג'י התייצב עם המיקסר ורמקולים בגודל של האנדרטה של לוקסור. 'אמונה' ניגש אלי ואמר "קיבלתי משלוח חדש, אתה תאהב את זה מאוד. ודרך אגב" הוא הוסיף "יש לנו מדיניות חדשה, מסתבר שקצת הגזמנו עם מה שביזבזנו ועד ש"הכלכלה החופשית" בעולם תיהיה באמת חופשית נאלץ להתחיל לגבות מאנשים כסף. אז תזכור, מעכשיו אתה מציג לאנשים את הסחורה, ולפני שאתה אפילו נותן להם לגעת אתה לוקח 10 סיביט. זה מחיר נמוך בשביל הסחורה, והוא ידאג להשאיר אותנו בעסקים" איך לפני שהתחלתי להרגיש נקיפות מצפון, 'אמונה' מיהר ודחף לי מעטפה דחוסה ליד. היו בה מספיק ירוקים בשביל לפתוח בנק קטן בשוייץ. באופן מפתיע, אם פתיחת המעטפה נעלמו כל החששות שלי. לאחר שסיימתי את ה"עסקים", החזקתי ביד, במקום ערמה של דיסקים, כמות יחסית מרשימה של מזומנים. הגיע הזמן לחזור הביתה.

כל החורף הרווחים היו עצומים, מספר החדרים בבית שלי כבר נהפך לדו ספרתי, ואז הבית בכלל הוחלף, מהחור במעמקי TEl MatadorP לשכונת איכות, בספריית "המסמכים שלי". שלא נדבר על החברה הגבוהה שהשתייכתי עליה, סוף סוף הרגשתי שייך. כשעבדתי כאנטי וירוס סוג ב' ההיתי צריך להילחם מולם, ואפילו יותר גרוע זה לחזור בידיים ריקות. עכשיו אני חלק מהנחשול האדיר הזה שסוחף את כל הדיסק הקשיח. הגענו לכל התיקיות, אין מסמך שלא קנה מאיתנו.

אבל בקיץ המצב החל להשתנות, משחקים התחילו לצאת יותר קטנים ומחופפים, והיו גם פחות משחקים חדשים. השמועות אמרו שהחברות החליטו שכבר לא רוחי להוציא משחקים מושקעים וגדולים, כיי ממילא לא יקנו אותם. חנויות משחקים שפעם היה להם את ההייפ והזוהר פינו מקום בדוכני המשחקים שלהם לשפות תיכנות שונות, כל מה שנשאר זה כמה משחקים מוזלים ו- 3 משחקים חדשים בממוצע לחודש. עד יוני 'אמונה' היה שקט, אבל ביולי זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו נשבר...
היה לנו קליינט רציני שרצה סחורה ב- 50,000 סיביטים, ארנו בשבילו פגישה גדולה ורצינית… כשהוא הגיע הוא הסכים לשלם רק רבע מהסכום המוסכם. הוא טען שהסחורה כבר לא שווה כל כך הרבה, הוא חייך ואמר ך'אמונה "או זה, או כלום". אמונה לא הזיז גבה כשהוא תקע בו וירוס טרויאני ומחק אותו. אז ידעתי שאמונה איבד את זה.