"הם היו הזמנים הכי טובים הם היו הזמנים הכי רעים". משפט זה בכלל לא מדמה את החיים שלי, זה סתם משפט שקראתי בשירותים של מסעדה סינית.

שלום, אני Anti Virus, או AIV, כמו שהחברים שלי היו קוראים לי, לו היו לי כאלה. אני יוזר מהעשירון התחתון, או לוזר-יוזר, כמו שאומרים. אני עובד כמו חמור כמאבטח בשרת יוניקס, אי שם באוטוסטרדת המידע המהיר, לא מקבל הרבה כסף ואת המעט שאני מקבל אני מוציא על איזה משחק מחשב שאני מוצא במדף של המוזלים. העבודה אף פעם לא קלה ותמיד יש בעיות. לרוב זה סתם איזה ניובי שמצא לעצמו איזו תוכנה ועכשיו הוא חושב שהוא האקר גדול שיכול לפרוץ לי לשרת. לי זה נראה כאילו לכל האידיוטים האלה יש את לוח הזמנים שלי והם פשוט מחפשים הזדמנות להפריע לי. כנראה ככה זה לאיזה אף אחד כמוני, שתקוע על סלרון וממילא לא יכול לעשות כלום?

עוד יום עובר, עוד האקר מנסה לפרוץ, עוד עידכון להוריד ואז סוף סוף-סוף השבוע, אפשר לנוח ולהתחיל לשחק. אבל השבוע היה יוצא דופן. ולא לטובה: זה התחיל ב:"אייב, רוצים לדבר איתך מלמעלה". נכנסתי למשרד של הבוס שלי,זה היה משרד יפה שכמעט והשתווה לווילה שלו בשכונת "פרוגרם פיילס". הבוס כיחכח בגרונו, "אייב, זה לא יהיה קל לי להגיד את זה" הוא אמר, וכבר ידעתי שזה לא יהיה קידום. "אנחנו עושים קיצוצים רציניים ולצערי גם אדם עם וותק כמו שלך לא יכול להישאר. בוא ביום ראשון לאסוף את המשכורת האחרונה שלך." עד כמה שזה מוזר, אני חייב להגיד שלא היה אכפת לי כל כך, החיים שלי היו בכל מקרה בזבל. חזרתי הביתה והתחלתי לשחק בקאונטר סטרייק. שנייה לאחר שהאויב הכין מהגופה שלי גולאש, קירות הגבס של הבניין סיפקו לי סאונק-טרק מרתק של ויכוח אצל השכנים.
"אין שום סיכוי שאני מוריד את זה, תיקח את הציוד שלך ותמצא לך קליינט אחר" אמר השכן שלי, וקול שני ענה לו: "אתה חושב שאתה ככה יכול להפסיק?! אחרי כל מה שהבאנו לך, יא כפוי טובה! ובכלל על מי אתה מנסה להגן? על חבורת סוחרים שימכרו לך את אותו הדבר במחיר אסטרונומי? אתה יצאת מדעתך!". אחרי 10 דקות של שקט יצאתי מהדירה לשאוף קצת אוויר , כהפסקה מ- 5 שעות משחק רצופות. ירדתי במעלית לקומת הקרקע. לפני שהספקתי ללחוץ על הכפתור נדחף למעלית עוד אדם, שיצא מהבית של השכן. הוא היה נראה עצבני, וכשתיק ה"גיימ'ס בונד" שלו החליק מרוב הזיעה שהייתה על היד שלו, ומהתיק נשפכו משחקי מחשב וכרטיסי ראם, הבנתי גם למה, ומה קרה אצל השכן. הוא הסתכל עלי ואמר בטון כועס "על מה אתה מסתכל?!" ואז מיד שינה את טונו ואמר"מעוניין לקנות?". שאלתי אותו מאיפה הוא השיג את כל ה"שלל" והוא ענה שהעבודה שלו מספקת אותם לעובדים. הוא אפילו לא ניסה להגיד את זה בצורה אמיתית, הוא ידע שאני ידעתי ולא ממש היה אכפת לו.

אמרתי לו שגם אם הייתי רוצה אין לי כסף ושהמשחקים לא יעבדו על המחשב הפרה-היסטורי שלי.
הוא הסתכל על הפנים שלי כחצי דקה, העיף מבט בחולצה שלי (עדיין לבשתי את החלצה עם הלוגו של החברה... מוזר) ואז הוא חייך חיוך חמים ואמר: "אין לך כסף, אה? אתה מפוטר מחברת היי-טק? רוצה להרוויח-ובכמויות?". לא חככתי בדעתי יותר מדיי זמן. החלטה בין לקבל כסף לבין לעבור לגור ברחוב היא החלטה די קלה. מה אתם הייתם עושים במקומי? כאילו שלא הייתם קופצים על ההזדמנות.