הכל קרה במוצאי שבת, כשהייתי בבית בחופשה מהצבא . מחוגי השעון הצביעו על העובדה המעיקה כי השעה 1:00 בלילה ובעוד מספר שעות אני אאלץ שוב ללבוש את מדי הא', להגיע לתחנה המרכזית ולחזור לבסיס ולחיים כחייל. אבל המוצ"ש הזה לא היה כמו כל מוצאי שבת, הפעם עלה במוחי הקודח רעיון חדש אם כי לא ממש מקורי: "לפני שאני נכנס למיטה אוליי אני אכתוב משהו". כך בעצם נולד לו הטור החדש הזה, אותו אני מקווה להפוך למסורת ולפרסמו מדי פעם על דפי האתר הזה (למזלכם אני יוצא פעם בשבועיים).

אך כשניגשתי לכתוב את הטור גיליתי שיש לי בעיה קטנה: אין לי בכלל על מה לכתוב את הטור. שום דבר- שום עיקרון לעמוד מאחורי, שום הודעה חשובה לאנושות, שום מסר עמוק. אבל האם העובדה שאין לי אפילו נושא או הבזק של רעיון לכתיבה ימנע ממני לכתוב את הטור? ובכן ממש לא! בהברקה של אמצע הלילה החלטתי לעשות טור על כלום. אחרי הכל, אם זה עבד לסיינפלד אין שום סיבה שזה לא יעבוד לי.

כדי להעביר את הזמן עד שיהיה לי רעיון טוב לכתוב את הטור על כלום שלי, החלטתי לשחק קצת במחשב. אבל שוב עבדכם הנאמן נתקל בבעיה: במה בדיוק הוא ישחק. האמת שפשוט לא היה לי כוח למשחקים הקבועים וכמו שקורה לי פעמים רבות החלטתי לגשת למאגר המשחקים העצום שלי ולקחת את אחד ממשחקי העבר האהובים עליי.

בעודי בוחן את ספריית המשחקים המרשימה שלי, אם כי לא מאוד עדכנית, מאחר שמעט מאוד משחקים מהתקופה האחרונה עשו את דרכם לעבר מחשבי מהסיבה הברורה שאין לי זמן לשחק במחשב. בעודי בוחן את ספריית המשחקים וחולף על כותרים נהדרים דוגמאת: Warcraft 3, Never Winter Nights ו- Grand Theft Auto III מהתקופה של לפני גיוסי ומשחקים אחרים דוגמאת Unreal 2 ו- Moo3 מהתקופה שלאחר הפיכתי ללובש חאקי, נכנס בי מין דחף מוזר לבחור משחק "צבאי". כמו חייל טוב בחרתי ב- Operation Flashpoint, משחק שלדעתי האישית מדמה בצורה הטובה ביותר את חיי הצבא.

תוך דקות ספורות אני חנוך קלאוזנר, מפקד על כיתת לוחמים אמריקאים הנלחמים כנגד כוחות סובייטים בקרב של תיחכום ואסטרטגיה צבאית. ובכן Operation Flashpoint הוא משחק גאוני, כזה שאחרי שהוא יצא אנשים שאלו את עצמם: "איך לא חשבנו על זה קודם".

וכך מצאתי את עצמי מעביר את רוב הלילה משחק ב- OF, משחק שפותח על ידי חברה קטנה ולא מוכרת ממזרח אירופה, התפוצץ אל המיינסטרים והפך לאחד ממשחקי הפעולה הטובים ביותר של השנים האחרונות. חווית המלחמה שהכותר מעניק לשחקן היא אחת מהמורכבות ומהריאלסטיות שקיימות. משחק שעל מנת להצליח בו אתה תצטרך לדעת בדיוק איך לתפעל את הכוחות שלך, כיצד לפקד על הכיתה שלך ואיך לפעול בשילוב עם כוחות אחרים בין אם אלה כיתות חי"ר אחרות מהפלוגה שלך, כוחות שריון ואפילו חיל האוויר המיוצג ב- Operation FlashPoint רק על ידי מסוקים. כל זה, בדיוק כמו שנדרש ממפקד אמיתי בשדה הקרב. אפילו שחקן טוב לא יוכל לסיים את המשחק אם ישתמש רק ביכולת הלחימה האישית של הדמות שלו וזה לדעתי הדבר שעושה את הכותר לכל כך אמיתי ולכן גם גאוני. כמו כן יש כמובן את העניין הזה שאתה מסוגל להיכנס לכלי רכב שונים דוגמאת ג'יפ בין אם בתור נהג או בתור קלע או בכלל להפוך לשריונר או לטייס מסוק, דבר מה המוסיף עניין למשחק.

אבל מדוע לעזאזל אני מספר ומדבר על משחק שכזה בטור על כלום? ובכן קודם כל אתם תמיד צריכים לזכור שבמדף שלכם שוכבים משחקים מעולים ולא פחות טובים ממה שאתם משחקים עכשיו ואתם יודעים מה בדרך כלל יותר טובים מהמשחק האחרון שקניתם. אם מדי פעם תנקו מהם אבק ותכניסו אותם לכונן ה- CD, אתם לא תצטערו.

אבל הדבר הרעיון העיקרי שאני מעוניין להעביר בטור זה הוא שנמאס לי, פשוט אנשים נמאס לי מחברות ההפצה תאוות הכסף שמתקצבות רק משחקים מיינסטרימים וחסרי מעוף שיוצאים אחד אחרי השני ונראים בדיוק אותו דבר. כן, באחד יש גרפיקה יותר טובה מהשני, והאחר מציא איזה אופציה חדשה ונחמדה אבל הכל נראה כאילו הוא יצא מאותו פס יצור ואכן זה מה שקורה. כמעט כל משחק יוצא מפס היצור של חברות הפצה הגדולות שכל מה שמעניין אותם זה רק הכסף! לא איכפת להם מהרס היצירתיות.

למרות כל זאת עדיין יש אנשים שלא נותנים לחברות ההפצה לדכא אותם וממשיכים לפתח משחקים מקוריים בדיוק כמו שהם רוצים, גם אם כיום רוב החברות האלו יושבות במזרח אירופה. ואם מזרח אירופה אז למה לא ישראל? קוראים לא יקרים של טור זה, אם יש לאחד ממכם רעיון אל תתנו לעניין שאין לכם כסף על מנת לפתח את אותו רעיון קטן וטפשי בעליל למשחק. פשוט מאוד תשבו מול המחשב לבד או עם עוד כמה וחברים ותפתחו אותו וכאשר המשחק ירקום עור וגידים אני מבטיח לכם שחברות ההפצה יקלטו שיש לכם משהו ביד (אם באמת יש לכם רעיון מקורי וטוב) הם ימהרו להטביע אתכם במזומנים.

לילה טוב, אני כבר חוזר לצבא. חבל שאני לא אוכל להכנס למסוקים…