הסיפור הראשון שמספרים לאדם שמצטרף לחברת הנזירים הוא על נזיר צעיר וחקרן, בשם ניהוהיט. יום אחד, ניגש ניהוהיט אל הסנסיי שלו ושאל: "סנסיי, מה הוא הבודהא?" (הבודהא הוא התגלמות החוכמה והשלמות על פני האדמה). הסנסיי, שהבין את מטרתו של ניהוהיט, החליט להערים עליו וענה לו: "הנשק הבסיסי - הוא הבודהא". ניהוהיט הצעיר, שהופתע מתשובתו הלא צפויה של הסנסיי שב ושאל: "וכי לא משגר הטילים, אותו נשק יעיל, עוצמתי וקטלני הוא הבודהא?" על כך ענה לו הסנסיי: "אתה הוא הבודהא!" וניהוהיט עזב את החדר, מרוצה.

אכן, זהו סיפור מאוד מוזר, וקצת קשה להבין אותו, אבל הסברו הוא פשוט. הנזיר הצעיר חושב שהשלמות נמצאת רק בנשק הכי עוצמתי, אך הסנסיי אומר שדווקא הנשק הכי בסיסי וחלש הוא הבודהא. פה אנחנו מגלים עיקרון מאוד בסיסי בזן- השוויון. לפי תורת הזן, אין דברים טובים ודברים מיותרים, אלא כל דבר שווה בערכו הקוסמי לכל דבר אחר. כמו שאין בן אדם אחד שיותר טוב משאר בני האדם, כך אין נשק אחד שיותר טוב משאר הנשקים. (יש לציין שנזירי הזן משחקים רק במשחקים זניים, כמו Unreal Tournament, שבהם באמת יש שוויון, ולא במשחקים מעוותים כמו Mobile Forces) אך לאחר שהנזיר הצעיר לא מבין את ההערה הזו, מבהיר לו הסנסיי: "אתה הוא הבודהא!", כלומר, שהיעילות נובעת ממקור פנימי, ולא מנשק חיצוני. כמו שנינג'ה יכול, בעזרת ידיו ורגליו, להביס אויבים שמצוידים בנשקים, כך נזיר זן יכול להביס כל אויב בעל משגר טילים אפילו רק בעזרת נשקים קטנים כמו מכונת הירייה או ה- Translocator). זה השיעור הראשון של הזן- ה'אתה' הוא הגרעין לכל פעילות. אל תסתמך על גורמים חיצוניים, הסתמך על השלמות של ה'עצמי' שלך.

סיפור נוסף שמספרים על ניהוהיט הוא זה: יום אחד ניגש ניהוהיט, כשהוא טרוט עיניים ובעל הבעה אפלולית נסוכה על פניו, אל הסנסיי. "סנסיי, אני לא עומד בזה! כבר כל השבוע שאני לא מסוגל להתרכז. במדיטציה שלי אני לא מגיע לנירוונה, וכאשר אני משחק, אפילו נזירים מתלמדים מצליחים לנצח אותי ללא בעיה!". הסנסיי ניגש אליו, חייך, טפח על כתפו של ניהוהיט ואמר: "לא נורא, זה יעבור." ואכן, עבר עוד שבוע, וניהוהיט ניגש אל הסנסיי בשמחה ואמר לו: "סנסיי, אתה לא יודע עד כמה צדקת! כל השבוע אני הרגשתי כל כך טוב! אפילו הצלחתי לנצח את הנזיר ט'רש (שיש לו חגורה שחורה ב- Quake 3) פעם אחת!". הסנסיי ניגש אליו, חייך, טפח על כתפו ואמר: "לא נורא, זה יעבור".

סיפור זה מספר על צד מאוד בסיסי בתורת הזן: ההבנה שאין טוב. ההבנה הקודמת שאין דבר שיותר טוב מדבר אחר נובעת מההנחה, לפיה אין 'טוב' או 'רע' מוחלטים. כל מה שיש זה עיקרון ה"יינג ויאנג", שפירושו הוא שבכל טוב יש רע ובכל רע יש טוב. הסנסיי מלמד פה את ניהוהיט לקח חשוב: שכל התפיסה שלו של טוב ורע היא לחלוטין מוטעית, ועליו לראות את הראייה הכוללת. עליו להגיע להארה. עליו לראות שהפסדים אינם דבר רע וניצחונות אינם בהכרח דבר טוב, ועליו לראות את המכלול הגדול של המאורעות. כך, אף גיימר לעולם לא יהיה מושלם ולעולם לא ישקוט עד שהוא יגיע להארה הגיימרית. (עוד על כך, בסוף הכתבה).