אי שם בסוף שנת 2003, התחלתי את המסע שלי לתוך הצד האפל, שרובו אופיין באיומים מלאי זעם והריגת אנשים חפים מפשע מהסיבה הפשוטה שהם לא רצו לתת לי את כספם ואת כל חסכונות חייהם.טיפשי, לא?
ובכן, כך התנהל Star Wars: Knights Of The Old Republic לאורך כל 30 שעות המשחק. יכולתי לדרוש מכל אזרח לתת לי את כל כספו, או לחלופין, להחליף חפץ יקר ערך תמורת חייו שלו. יכולתי לגרום לאלמנה צעירה לתת לי את החפץ שבעלה השאיר לה אחרי מותו כאשר חרב האור שורקת מול פניה, ולגרום לילדיה לרעוב למוות. כל מעשה שכזה גרם לפני להלבין ולוורידי הפנים לבלוט, מה שבסוף גרם לי להראות כמו גופה מתה מהלכת בעלת עיניים צהובות רעבות למעשי רשע.
אוי... עד כמה שהימים היו טובים. שימוש בכוח השכנוע על אנשים גרם לכותב הכתבה הזו להתמכר למשחק לגמרי.
.
כאשר Star Wars: Knights of the Old Republic יצא למחשב האישי, הוא העיף את Neverwinter Nights ו- Baldur's Gate מכס המלכות של משחקי התפקידים (אין צורך להעיר שכל שלושת המשחקים הגיעו מחלציה של Bioware, נכון?). עד אותם ימים עתיקים, שום משחק לא הצליח לעשות את מה שעשה Star Wars: Knights of the Old Republic: גיוון, עומק ומקוריות... ואיך אפשר לשכוח את מלחמת הכוכבים?
ובכן, Planetscape עדיין נחשב למשחק עם העלילה הטובה ביותר במשחקי המחשב אי פעם, אבל לא אהיה קטנוני.
לא יכולתם למצוא חופש בחירה שכזה בשום משחק תפקידים אחר, ובזכות זאת Star Wars: Knights of the Old Republic הפך למשחק השנה של 2003 בלמעלה מ- 36 מהמגזינים והאתרים המובילים בעולם.
הבעיה המרכזית של Star Wars: Knights of the Old Republic הייתה שהוא השאיר כל כך הרבה רצון לעוד, עד כדי כך שכותב הכתבה הזו סיים את המשחק כ- 12 פעמים, כל זאת בכדי לנסות כל אפשרות בדיאלוגים ולנסות כל פיתול בעלילה שאפשר להעלות על הדעת.

שחקנים רבים חששו שחברתObsidian לא תצליח להוציא כותר המשך למשחק התפקידים המעולה של 2003 של Bioware. השחקנים חששו מהגרוע מכל, וקיוו בכל ליבם שחברת הפיתוח לא עברה לצד האפל. הרי כמה חברות אתם מכירים שמפתחות משחקי המשך גרועים רק כדי לגרום לרווחיהם לעלות? (או שמה השאלה צריכה להיות- כמה חברות אתם מכירים שלא עושות זאת?).
השחקנים, בטוחים שכבר ראו הכל, שכחו את אכזבתם העיקרית מהמשחק הקודם – הרעב שנשאר לשחקן בפה אחרי סיום המשחק.

*זהירות, החלק הבא מלווה במספר עצום של ספויילרים מהמשחק הראשון והשני*
לקראת סוף המשחק הראשון גיליתם שאתם הג'די רייבן, אדון הסית' שיצא למלחמה ראש בראש עם הרפובליקה זמן קצר לאחר סיום מלחמת המנדלוריאנים.
המשחק מתרחש כ- 5 שנים לאחר סיום המשחק המקורי (כאשר זה התרחש כ- 4,000 שנים לפני שאנאקין הוליד את לוק), והשחקנים תוהים לאן נעלם גיבור המשחק הקודם, רייבן.
כמובן, את הפרט ה"זניח" הזה אתם תגלו במהלך המשחק.
כוחות הסית' חזרו, והפעם זה נראה כסופה המר של הרפבוליקה ושל מועצת הג'די. הסית' גילו שאתם כנראה הג'די האחרון שנשאר בחיים, ובמהלך המשחק תתמודדו מול כמות רבה של ניסיונות חיסול. הרפובליקה מקווה שתצילו אותה מהתמוטטות, כך שכולם שולחים את מבטיהם אל הג'די שעדיין לא יודע לאיזה צד ביקום הוא משתייך.

צד האור או צד האופל? זו החלטתכם, ואני מתכוון לזה במלוא הרצינות.
כמעט בכל דיאלוג תמצאו דרך שתסיט את מד האישיות שלכם לצד האפל או לצד האור. מה שאומר שאם איימתם על אישה ענייה שתתן לכם את כל כספה או שהיא תכיר את חרב האור שלכם מקרוב, אז אתם ממש לא קרובים להיות הצדיק מסדום.
המערכת עובדת בצורה די טובה, אבל היא לא משפיעה על דבר, פרט למספר דיאלוגים עם חבריכם למסע שידונו איתכם על הצד אליו אתם משתייכים ויכולות ה- Force שבהן תשתמשו, מאחר שכוח השייך לצד מסויים דורש אנרגיה גדולה יותר אם אתם משתייכים לצד הנגדי.

בנוסף לעלילה המרכזית, יש את המשימות המשניות, כגון מציאת הנוכל שגנב לילדה את כל כספה (דבר שבהחלט יכול לבלבל אותי, מאחר ואני תוהה האם אני מביט בו במראה?) או מציאת בעלה האבוד של מוכרת בשוק. הקווסטים הללו תמיד האריכו את חיי המשחקים, אך לא תמיד זה פועל לטובה. במקור, הייתה לכם כמות סבירה של משימות קצרות, אבל חלקן היו פשוט משעממות (אלא אם כן תבחרו בדרכים אפלות כדי להשלים אותן). חברת Obsidian הבטיחה לשחקנים שהמשימות הקצרות יתנו לשחקנים רצון ל"עוד"...בואו נקווה שכך יהיה.